חשבתי עלייך הרבה לאחרונה
אבל בכל פעם שרציתי להתקשר
חרדה מקפיאה משכה בשרוולי
לבן על לבן
-
לבן הירח
צופה ב-4 שמשות
ומנחש ריקנות
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אוקי, ו-? (מה החלק הלא צפוי/ התובנה החדשה שה"משפט אחד" הזה בא לומר)? [ליצירה]
- [ליצירה] כנפי שחר היקרה המשפט לא בא לחדש הוא פשוט מרחף בהווה הקרוב שלי (: [ליצירה]
- [ליצירה] אוואנגרד [ליצירה]
- [ליצירה] זה מזכיר לי .... אותי. [ליצירה]
- [ליצירה] ו... סה"כ נחמד אבל לא יותר. משה נ.ב לפעמים צריך פשוט למשוך את השרוול יותר חזק ואז להתשחרר מהפחד... [ליצירה]
- [ליצירה] א.י.ל בס"ד ואם הפחד מושך בחזרה, חזק יותר ? [ליצירה]
- [ליצירה] תודה חיים [ליצירה]
- [ליצירה] כתוב מקסים וקולח כואב [ליצירה]
- [ליצירה] אביב ובתיו ואלומה חמנית נדיב מצדכם להגיב תודה רבה לכן\ם (: [ליצירה]
- [ליצירה] דעה מן הצד אושר נגרם ע"י התגברות על מכשולים\השגת מטרות המזככים את הרגע. "אני" מעוצב על ידי עצמי אך לא על ידי עצמי בלבד הגנים שהורישו לי הוריי והסביבה בה גדלתי ובה אני חיי עוזרים ל"ערך העצמי" שלי להתעצב ומוסיפים "נפח" ל"אני" שלי ע" י הדגשת כישוריי והערכתם כלומר פידבק בונה הכשלונות שחוויתי האכזבות וה"אהרות" שקיבלתי בעקבותם מוסיפים אף הם נתבך באישיותי. אין זה משנה מי אני,הסביבה רואה אותי דרך עיניה (כלומר רואה אחוזון ממני )וקיום עצמי על מרכיביו ולפרטיו מעניין אותי בלבד ונשקף לעיניי בלבד. אני לא מאמין בשינוי כפוי,השתנות קוראת כדרך הטבע,לעולם לא אכפה על עצמי שינוי,ארבה בלמידת חומר המעניין אותי,אצא לבילויים המרגשים אותי,אתן לכל קשת רגשותיי מקום. הזמן יעשה את שלו. איני מאמין בקריאות ציבוריות ל"התחזק","להיות אדם יותר טוב","להאמין יותר"...לכל אדם הקצב שלו ולכל אדם יש מדרגות הנכונות לו,למסלול שלו. [ליצירה]
- [ליצירה] יש לי הרגשה שהיום זה יום המזל שלך (וסליחה שאכלתי את העוגיה בעצמי) [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני אוהב ומתחבר לבית האחרון במיוחד. [ליצירה]
- [ליצירה] תמי ממי ,שמיח על רגשות ההזדהות. פרטי,נמקי והסבירי (: איך היית מעמידה את הטקסט? [ליצירה]
- [ליצירה] תודה רבה לכן כיף לקבל כאלה תגובות (P:" [ליצירה]
- [ליצירה] תודה מאיר ,תמיד ידעתי שאפשר לסמוך על ידידים (: לפחות יש לי שטרודלים @@@ [ליצירה]
- [ליצירה] אני זוכר את הפעם הראשונה שהיתה לי תובנה אמיתית הסתובבתי במיטה מצד לצד,לא יכולתי להרדם התרגשות פנימית געשה בי בכי וצחוק התחלפו לסירוגין ולא ידעתי מה לעשות עם הידיים אני זוכר שהייתי מעט מבוהל לא הכרתי את עצמי כך ופחדתי שאחז בי טירוף וכשהתובנה עטפה אותי נסכה בי שלווה שלא הרגשתי לפני זה בחיי,הרגשתי חופשי,כאילו שק של אבנים ירד מגבי,מבטני ומשקולת כבדה שוחררה מרגליי רציתי להתקשר לכל מי שאני מכיר ולספר לו שהאסימון ירד ואני משוחרר אבל השעה היתה שלוש לפנות בוקר ,דפדפתי בספר עם תמונות,נרגש מהמחשבות שסרבו להכנס לקווי ההגיון הרגשתי כמרחף [ליצירה]
תגובות