הקדמה: את הזיתים מוסקים, את התמרים גודרים, את הענבים בוצרים ואת התאנים.. אורים.
האורה בתאנים
או
היום שבו הזמן יתרסק לרסיסים
דו שיח:
- "מתי האוטובוס יגיע? אני קופא מקור"
- "לא פלא שאתה קופא, תראה איך אתה לבוש! איפה הסוודר שלך?"
- "שכחתי אותו"
- "איפה?"
- "לפני שעה וחצי"
- "איפה?"
- "לפני שעה וחצי"
- "מה זאת אומרת ´לפני שעה וחצי´? שאלתי אותך איפה? לא מתי!"
- "לפני שעה וחצי"
- "מה קרה לך? מדוע אינך עונה לשאלה? מדוע הגיונך זר לי? מי אתה?"
- "אני הוא ´האורה בתאנים´ ".
לפניכם הוצג דו שיח שנועד לתאר את מצב העולם לאחר תרחיש אסון שנקרא: התרסקות הזמן.
אפרש את דבריי: הזמן המוכר לנו כיום הוא זמן ממושך – כל דבר שנמצא ברגע אחד קיים גם ברגע שלאחריו אלא אם כן הושמד. הזמן איננו עויין את החומר, אלא מעין מנוע שמסיע אותו, או ליתר דיוק – הזמן הוא התפתחות החומר, מימד רביעי שיוצר אינסוף מבטים נוספים על החומר. ניתן להמשיל את הזמן לעץ תפוחים. העץ מגדל את פירותיו-שלו ושומר עליהם לבלתי יפגעו מגורמים חיצוניים.
תארו לעצמכם מה יקרה אם הזמן יתרסק לרסיסים. הזמן יהפוך מעץ תפוחים לעץ תאנים. עץ התאנה אמנם מגדל את פירותיו בצורה רגילה, אך בניגוד לשאר העצים, ברגע שהתאנה מתבשלת דיה, היא נושרת ומתנפצת על הקרקע. תופעה זו יכולה לקרות גם לזמן. הזמן עלול להישבר – כל חלקיק וחלקיק שלו יתפוס מרחב שליטה מסוים מין היקום הקרוב או הרחוק ויחסום את גישתנו אליו. כשם שממברנה של תא חי חוסמת את הנוזלים מלהיכנס אליו (דוגמא מעולם הביולוגיה), וכשם שמונאדה אנושית חוסמת את עצמה מלהתפעל ממונאדות אחרות (דוגמא מעולם הפילוסופיה). ידידנו מהסיפור אכן ענה נכונה – הוא שכח את הסוודר שלו לפני שעה וחצי – מקום שהוא איננו יכול לחזור אליו יותר, מקום שננעל "לנצח" לפני כל מי ששוכן בחלקיקי זמן אחרים.
תגובות