וצעדנו בכבישים העוטפים את הכיכר
אחר כך בא הגשם
בסוף באו המילים
כמו ביקשו להתנתק מן המראות
את מנסה להיזכר
בזיכרון הראשון שלך
ממול, ראינו אנשים יושבים בשתיקה
אולי אנחנו זה הם
אולי לעולם כבר לא נהיה
על הקירות ראינו את הפנים
מה השארנו שם?
באנו לקחת אחרי שנים, ועכשיו
מדליקים סיגריה, וממשיכים
יש זמן שלא נעצר
יש תחושה שלא נעלמת
אבל מחר, נהיה במקום אחר
גם אצלנו העצב, קוצב שעות
מבקשים אותנו לאט
אולי פחדנו להיות עצובים
אולי פחדנו שיראו, שעזבנו את עצמנו לאט
ליד הכיכר
עדיין יש את המקום ההוא
שאהבנו לשבת בו
אני זוכר איך שאלת אותי פעם
ומה אם לעולם לא נחזור
עכשיו את יכולה לדעת, אם זה נכון
את הכאב שלנו, אי אפשר לעטוף בספרים או שירים
אני זוכר איך בארץ רחוקה, נזכרנו
ושכחנו מה רצינו להרגיש
את שואלת, אם יכול היה להיות לנו יותר טוב
אני זורק את הסיגריה על הרצפה ומכבה אותה עם הנעל
אם היינו יודעים, לא היינו צריכים לברוח כול הזמן
ואולי זו התשובה
בדרך חזרה מן הכיכר
את מספרת שבנו שם עיר שלמה
ואף אחד לא יודע על מה
אולי היה עוד מקום לזיכרון
אולי המילים נשכחו מאיתנו פתאום
לוקחים מונית, אל הצד השני של העיר
ערב שישי
הכיכר ריקה
גם אנחנו
ראינו אנשים יורדים בדרך בה עלינו
לעיתים רצינו לבקש את מה שהרגשנו אז
ואז באו הימים, באו הלילות
ולקחו אותנו למקום אחר
אני זוכר מה הרגשתי אז
וזוכר שהנחת את היד על הכתף שלי
כמו מבקשת סליחה, כמו אומרת
אולי זה לעולם לא יקרה
ואז התחיל לרדת גשם
ולא יכולנו לראות, את האנשים עוזבים
בצד השני של העיר בנו עיר שלמה
לא מצאנו בה מקום,
רק זיכרון אחד, שנושא שם
זיכרון שנושא שם
ומה איתנו?
תגובות