"אני אוכלת קש!" קָבָלתי.

אתה אספת את הקש וטוית אותו

במילות נחמה לזהב. בכיתי.

דמעותי בנשיקותיך

זהרו והיו לפנינים.

מואר שלי!

כמה חיכיתי