"אלוהים ישמור" הם אומרים.
אני לא חושב שהם התכוונו למילה
הדבר שיחיד ששמור בחיים
זה בית אבן וחלקה.
גיל גבעוני
-
סמנטיקה. כוח המילה, בעיקר זו הכתובה, המתפרשת, הנקלטת, המועבדת. לעיתים רק מרגשת.
חדירה אינטלקטואלית.
לקט יצירות
- פליזיות.
- מי בימים הנוראים.
- סוגרים מעגל.
- רכב אספנות
- סיבה ותוצאה - cause and effect - charles bukowski
קשור אלי
- [ליצירה] אני - חושב שזה נחמד ולא יותר. יונה בטח הייתה אומרת שזה פיס אוב נפל רגשני. היא בהחלט לא הייתה בן אדם מדהים. היא הייתה מעלובי החיים, ומהאנשים הקשים, הקרים והרעים שהיו. כמובן, שבזכות המון כשרון ומתת להקסים במוזרותה, היא קנתה לה מעריצים רבים, וכתבה שירים יפייפיים. [ליצירה]
- [ליצירה] כן, אה בדיוק כך. אני מוכרח לאמר שכישוריי השירה שלי לא אחידים מי יודע מה, אבל באופן כללי גם אותי הם משעממים. אבל זה בסדר. [ליצירה]
- [ליצירה] להדס- התנצלות. זה לא נועד להיות שיר מרומז. הוא עודכן כאן ושונה כיוון שהטיוטה שנקלטה היא לא זו הנכונה. [ליצירה]
- [ליצירה] משובח למדי אני מוכרח להודות שפעם רציתי לתרגם את השיר ופחדתי יותר מדי. תרגמתי שיר אחר של פרוסט, פשוט יותר - לשיר הזה יש הילה שמצילה עליי (נו, חייבים להיות ספרותיים אפילו בתגובות). התרגום עצמו משובח למדי - הטענה היחידה שאני חש היא במעבר ל"הווה" של המספר שבמקור הוא ממש קורא בזעקה וייאוש שגם מהקריאה מתבקש להזדהות איתוtwo roads deverged and i - i took the one less traveled by! זה ממש תחינה. אני נורא אוהב את השיר הזה, הוא מקסים. עוד הערה - אני מבין שאילוצי מקשב ומלל הכריחו את הטקסט להעלות את גובה שפתו, אבל פרוסט ידוע בפשטותו, וחבל שהתרגום הרבה יותר מתוחכם מהכוונות המקוריות. והערה אחרונה - מבנה השיר הוא אבאאב ואילו בחרת לתרגם אבאב. אני אשמח לקרוא גם ניסיונות אחרים שהיו בדרך (כפי שאמרת שתיקנת). תרגום ראוי בהחלט. [ליצירה]
- [ליצירה] אני מבקש להתנצל ולנסח מחדש את הדברים שלי - התכוונתי יותר לאמר שזה חסר חן כקטע אומנותי. אבל זה בהחלט מעורר חמלה, רחמים והזדהות. אני פשוט חושב שאפשר להפיק יותר אם היו לוקחים את מקבץ הדברים המצערים האלה ויוצרים מהם משהו טרי, חדשני, שתופס אותך וגורם לך להרגיש את כל העצבות, כעס, דכאון וכו' שמסופר כאן עליהם רק ברמיזה שזה התחושות שנובעות לך. ממש כמו הביקורת הראשונית שלי - איך שזה מוצג כאן יבש מדי לעומת הכוונה. [ליצירה]
- [ליצירה] שתי מילים וחצי על אשמה ועל בניין נפעל. אצלנו, משתמשים בפעלים פסיביים כמעט באקסלוסיביות לצורך ניטרול אשמה. בשימוש בפועל פאסיבי, אנחנו שמים דגש על מה שקרה, ולא מי עשה זאת - אבל בעברית אנחנו יותר אוהבים להאשים. לכן נשתמש בגוף שלישי רבים. הם עשו משהו. "גנבו לי את המכונית!" ואולי פשוט חנית אותה שלא כחוק והיא נגררה? "הדפים הלכו לאיבוד" כי אתה חס וחלילה לא איבדת אותם. הרעילו לי את הכלב - והוא לא נחנק מעצם בכלל. רבין, לעומת זאת - נרצח. כי כאן לא כל כך חשוב מי עשה את זה, העיקר הוא שרבין נרצח, ועל כן אנחנו מזועזעים, ולא חשוב מי ומה. באותה דרך, הילד נחטף והאישה נאנסה (כל הדוגמאות שלי, שלא עלינו) אגב, חוק הנשים המוכות הפך מהר מאוד בפיות הציבור ל"חוק הבעלים המכים" וכך אסכם, שכאן אצלנו - אוהבים במשפט התחבירי להאשים, כמה שיותר. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, זה באמת מיוחד. תבורכי. [ליצירה]
- [ליצירה] לא אמריקאי מבחינתי, אבל בהחלט אורבני מאוד. כמעט אנטי-פולקי במידה מסויימת, ובהחלט מעניין יותר משיר נוסטלגיה רגיל. שאפו. [ליצירה]
- [ליצירה] כשצריך יותר מסימן קריאה אחד - סימן שהצעקה לא נמצאת במילים. צריך לחדד את הקטע ולהותיר את מה שחשוב באמת. את מעמיסה שירה רבה - אני חושב שאת צריכה לתת לדברים לנוח כמה ימים קודם - ואז, בהקלדה או העתקה לכאן - לקרוא שוב ולראות האם באמת את מרוצה. עריכה תשייף לא מעט אבני חן שלך. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה חוסר ביטחון תמוה. אפשר להשאיר את הקטע כמו שהוא, הוא ברור, וחזק ובנוי היטב. לא צריך ליצור שום אפקט מרומז בשביל אף אחד. אנשים כאלה, אין להם מה לחפש בשירה. [ליצירה]
תגובות