שאלתי אותך- למה למות?
הקיץ בחלונות כבר נשבר,
ברטט,
בשתיקה רכה,
ושוב טיפות קטנות מטשטשות את המראה
של הכבישים המשחירים בחוץ
ואת האדמה.
שאלתי אותך- למה למות?
השמיים כל כך רכים,
באור,
בקטיפה לבנה,
ואור כתום זוהר צובע את העננים המכסים
את שמי הסתיו שמעלי
באהבה.
שאלתי אותך למה למות,
והתשובה הייתה כבר בשתיקה שלך.
בעננים.
במים.
ידעתי שלא תענה כבר כשהאבן הלבנה נשטפה בטיפות הראשונות של גשם
ובדמעותיי.
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] שיניתי קצת בבית החמישי. יותר טוב? [ליצירה]
- [ליצירה] עצוב. [ליצירה]
- [ליצירה] לא מסכימה - אין מי שנקצר לפני שהגיע זמנו. פשוט אין. הרי זה לא מקרה או טעות בזמנים - אם זה קרה עכשיו, זה צריך היה לקרות. ובקשר לחלק הראשון - אני עדיין לא משוכנעת במה שאני אומרת, אבל אני חושבת שבכל שלב בזריעה יש כבר חלק מן הקציר, ואמרת נכון - "הזורעים ברינה". אפשר להנות מהפירות גם תוך כדי התהליך ושום דבר לא הולך לאיבוד. מצטערת, זה פשוט צרם לי. [ליצירה]
- [ליצירה] "רק דבר אחד אל תשאל, אל תאמר לי אותך לשכוח - כי את זאת, אהובי, לא אוכל. בשביל זה לא יהיה לי כוח." ("מוח...") הזכיר לי... [ליצירה]
- [ליצירה] נכון נכון, נכון, נכון. רק שאצלי זה המחשב ולא הטלויזיה. טלויזיה היא בכלל קללה. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו, זאת תגובה מפגרת, אבל זה פשוט יפהפה. [ליצירה]
- [ליצירה] אני היחידה שהבינה בדיוק הפוך - שהסוגריים הם ה"הלוואי"? ולא באמת התכוונתי להגיב. [ליצירה]
- [ליצירה] נדמה לי ששלשום דווקא ראיתי אותה... ואולי זה פחות דידקטי, אבל באמת פחות מובן (אני לא יודעת איך זה היה לפני התיקון, אבל באמת לא ממש ברור מה המשפט האחרון מנסה לומר). [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, איך זה שרק עכשיו גיליתי אותך? אתה פשוט כישרון. עשיתי מנוי... שיר כואב-כואב ויפהפה. ושפה כל כך עשירה... משהו-משהו. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. גם אם עצוב במידת מה. הפריעה לי קצת הקטיעה של המשפט במילה "שליוו". אני הייתי מעבירה אותה לשורה אח"כ בשביל המשקל. מצד שני, אולי זה בכוונה, בשביל האווירה הכואבת? ואני מנסה להחליט אם להקריא לה את התווים שלה ככה זה אכזרי או נכון. [ליצירה]
תגובות