(מזמור שיר ליום כיפור)
לאחר מותי
אמשיך ללכת בדרך החיים
כל עוד חיים אנשים
שזוכרים אותי,
שיכולים להספיד אותי,
שיכולים להשקות בדמעותיהם,
את רגבי אדמתי.
כאשר הם ימותו,
ימחה שמי מספר החיים.
בא בימים
-
לא נס לחי
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] שכחה למת כמוות לחי אני קורא שוב ושוב, והשיר הקצר לא נגמר. אחרי פתיחה שהיא בעצם סיום, והמשך אחרי שהכל נגמר, השיר מסתיים שנית עם רמז לפתיחתו. תודה [ליצירה]
- [ליצירה] זלדה לא סלחה פעם ליונה וולך על תיקון שהיא(וולך) תיקנה בשיר של זלדה. אולם אני שאתה יודע מי אני ואני יודע שאתה תשמור לבנתיים בסתר את זהותי, סולח. כתב פעם מישהו " אדם זקן מה יש לו בערוב ימיו"(דוד אבידן) כתב וצדק. כעת שאר הילדים יכולים לשחק ולהגיב. [ליצירה]
- [ליצירה] יש בזה משהו. נק' למחשבה. תתנחם בזה שכשהנינים שלך יצטרכו לעשות אילן יוחסין בבי"ס הם יזכרו בך (-: פשוט וחביב. תודה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] לא אתפלא שזהותך היא מאיר פרידמן היקר שלנו עם פיצולו השלישי! אולם מי ידע? זה שאהבתי את השיר אינה נגרעת בעיניי בגין זהותו של הכותב הלא ידוע ורק המשך לכתב ואני אהנה. תודה: חיים [ליצירה]
- [ליצירה] טוב, לא מסכימה אם הרעיון (אם יש צאצאים, ויש מעשים טובים ומשמעותיים - לא נמחים בעזרת ה'), אבל אהבתי את השורות: "שיכולים להשקות בדמעותיהם את רגבי אדמתי". [ליצירה]
- [ליצירה] יפה! זה מזכיר לי קצת ברעיון את "נסח" של בן-ציון תומר (רק בלי ההשוואה לאבא) משהו בשורה האחרונה של השיר נראה לי טיפה התפספס... היציאה אל המילים "ספר החיים" קצת קטועה, ואני הרגשתי שזה הוריד קצת מהעצמה של הסיום. לתשומת ליבך.. בכל אופן, שיהיה שבוע נהדר! תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] ד י י י י ! [ליצירה]
- [ליצירה] זה נכון. כל בן-אנוש צריך לעצב את הדמות שלו. לחינוך ולמסרים של ההורים יש חלק בעיצוב ה-"עצמי", אבל במידה הנכונה. אחד מגדולי המדענים של המאה העשרים - ריצ'רד פיינמן אמר: "מורה טוב צריך לדעת מתי להפסיק ללמד". בסיכום: ההורים צריכים לתת לילוד את הכלים א י ך ל ל מ ו ד ל ע צ ב א ת ד מ ו ת ו. [ליצירה]
- [ליצירה] מעולה (|-:) החיים בנויים נדבכים על נדבכים. ועוד היד נטויה. [ליצירה]
- [ליצירה] אסתר יקרה, כבר לפי שם היוצר שלי, תוכלי להבין שהשיר הזה מדבר אליי. בתוך שטף שירי האהבה-אכזבה, שמתפרסם באתר,(ושגם אני "חוטא" בהם מדי פעם בגילי המופלג), יש סוף-סוף גם שיר אחד של "אמצע החיים", של קו "פרשת המים", שמתברר שגם מעבר לו יש דשא ופרחים ומראות נוף שאפשר להתמזג בהם, ובעצם יש להם הרבה יתרונות ביחס לעליה המפרכת במעלה ההר. [ליצירה]
- [ליצירה] דנה רון היקרה, ארשה לעצמי למתוח ביקורת ומקווה שלא תיפגעי, כי לפי נסיוני ביקורת על שירה רק עוזרת להשתפר. צעדיי הראשונים באתר זה היו, ללמוד מהביקורת יותר מאשר מהמחמאות. ולעצם העניין: למרות שאינני אוהב שמסבירים שירים, אני חורג מנוהג זה ומעוניין בהסבר קצר, מה קשר בין הבית הראשון של השיר ובין הבית השני. לי נראה שהם לקוחים מתוך שני שירים שונים , שני שירים לא גמורים. בא בימים [ליצירה]
- [ליצירה] שיר יפהפה, כמו שאתה יודע לכתוב. לגוד, הרומנטיקה לא מתה ולעולם לא תמות. זה יתרון הברואים בצלם , על פני כל הברואים האחרים. שים לב שבכתובים, ליד מגילת איכה ואיוב וקוהלת, צצו לפתע שיר השירים ומגילת רות. [ליצירה]
- [ליצירה] לגבי השיר, אין לי אלא להצטרף לקודמיי. יש לי בעיה עם שם היצירה. בתור מי שהיה חבר של חולה במחלה הארורה הזאת, לא הייתי קורא בשם זה, ליצירה כל כך נוגעת ללב. שכחה עקב תרחיש מתַסכל, איננה אלצהיימר. זו היא מחלה של שיבוש כל מערכות הקוגניציה. אני לא מאחל לאף אחד שייתקל בתופעה זו. אישתו של נשיא אדה"ב לשעבר - רייגן - שחלה במחלה זו אמרה: "מי שלא ראה את זה, לעולם לא יוכל להבין ולהאמין שקיים דבר כזה." אני ראיתי חבר שלי עם גוף ובלי "מוח". מי שחולה במחלה זו גם לא יוכל לכתוב שיר נפלא ונוגע כמו השיר שלך. אני מציע להחליף את השם, כמו למשל: "שכחה בעל כורחי" או משהו דומה. (אני כשלעצמי, הדבר היחידי שאני משתדל לשכוח, שקיימת מחלה כזו....) [ליצירה]
-
[ליצירה]
אהבתי !
נוגע ללב.
שים לב שהבדידות, גם היא הולכת איתך, וגם לה ייחוד משלה. תראה כמה השראה נתנה לך הבדידות, כדי לכתוב שיר עשיר שכזה.
(הערה "טכנית" אני הייתי מתחיל אחרי כל נקודה, שורה חדשה. אפשר לצופף שורות ע"י
במקום ). בהצלחה בא בימים [ליצירה] - [ליצירה] מצא חן בעיניי. מדוע התחברתי לשיר, ואיך אני מבין אותו? נראה שהוא מביט "מאיגרא רמא לבירא עמיקתא", אבל כנארה שהמחיר של להיות בפסגה ולהתבונן לעמק שמתחת, הינו בדידות, וכל מה שנשאר, זה להתכסות בצער ובגאווה. [ליצירה]
- [ליצירה] זו דרך יפיפיה של הצגת הרעיון של הבית החמישי ע"י מטאפורות של ארבעת הבתים הראשונים.תיאור מופלא של התובנה שהחיים הם שרשרת של צמיחה ונשירה. יש מי שהלך ונשכח, כי אלה שזכרו אותו הלכו גם הם. אחרים זכורים ע"י אלה ששרדו. זה מה שנקרא: "הקלות הבלתי נסבלת של הקיום". [ליצירה]
תגובות