בס"ד
זעקה קורעת לב יצאה מפיה,
מתחננת, מבקשת על נפשה.
החיות, הבהמות האלה..
לב של קרח, של אבן.
והיא צורחת, מבקשת, מתחננת "שמע ישראל..."
ונשמעה יריה...
החייל הנאצי ימח שמו צוחק בקול.
"עוד יהודיה מעוררת רחמים, מתי כבר נחסל את כולם?!"
בנה בן השלוש מסתכל מהמחבוא וזוכר "שמע ישראל..."
הוא מול כל התופת, מול השחור, מול הבלבול העצום, אבל הוא לא שוכח:
"שמע ישראל.."
והזמן לא זז ועוד ועוד צעקות ובכיות וקריאות עזרה אל הלא נודע-אולי אל אלוקים?!
אבל הוא לא שוכח הוא זוכר את אמא, את הדמעות, את הזעקה שנבעה מלב טהור..." שמע ישראל..."
ועברו שנים והוא בארץ, ועברו שנים והוא גדול,
והוא לא שוכח הוא יזכור תמיד ש: עם הנצח עבר, עובר ויעבור דרך ארוכה,
והוא לא מפחד והוא לא יפחד!
כי תמיד נזעק לריבון העולמים:
"שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד"!
תגובות