הנער נכנס לראיון כניסה אל כפר הנוער דירושלים, בכניסה בלבלו לו אתהמוח כבלבל ביצים כי הוא נכנס לראיון עם מר זלצמן-מרכז מגמת דפוס שאליה רצה להתקבל מלכתחילה.
אם כן, הנער ששמו יוסי קדיש,שהיה בעצם ה"קדיש" של אבא שלו נכנס יחד עם אביו אל הראיון.
והנה נכנס אל המשרד של המרואיינים דמות בעלת כרס וזקן וכובע נטוי באלכנוס ומראהו מזרה אימים.
"שלום לך, אדוני" לחץ אבי התלמיד את ידי הרב,
"בהההאאא שלווום" ענה הרב והוסיף "אנא הותר אותי כאן עם הנער ואני והוא נלכה"והוא הוציא גמרא מהארון ופתחה בעמוד כ"ה לערך בהלכות עבודה זרה, בדיוק איפה שאביי פגש את רבא לפני קרוב לאלפיים שנה ופחות...
הנער ישב מול הרב והוא מצדו לקח גביע יוגורט והחל "להרביץ" בעוד הוא מביט בנער יפה העין ורך המראה:
"תגיד תלמיד, מה שם משפחתך ?" שאל הרב בקול כשהח' נשפכת לו מהפה כמו היוגורט"
"קדיש" אמר הבחור והוסיף:
"אתה מר זלצמן?"
"איזה זלצמן בראש הקלבסה, אני רבי משה בואנו דל עיר עתיקה בירושלים!"
"תגיד, קדיש" אמר "מהיכן מוצא משפחתך יא סנטו !"
יוסי קלט מיד את המילה "סנטו" ואמר בלי להתבלבל:
"אבא שלי נולד בארץ אבל הוריו עלו מספרד לפני קום המדינה"
"השבח לאל" אמר הרב שלא היה אלא מיודענו רבי משה בואנו ס"ט והוסיף "האם אביך דובר לאדינו?"
"לא, אבל סבא וסבתא כן"
בואנו התרגש והניצוץ עלה בעיניו:
"אתה לא הנכד של נחמה וליאון מפלורנטין, ליאון שהיה עובד בנמל יחד עם מושיקו הבריון שהיה מרים כמו מיליון?"
"כן" אמר יוסי ששמח על השאלות שהתשובה גלומה בתוכם
בואנו ניגש אל התלמיד ואמר"בהההאאא בן פורת יוסף, בן פורת עלי עין, זכות גדולה נפלה בחלקנו! הנכד של מור קרידו מיו ליאון קדיש!"
הוא יצא אל אביו רפאל שישב במסדרון ואמר:
"בהאאאא בנך התקבל לכפר הנוער דירושלים! בן פורת יוסף יניק חכים עוד יהיה לנו, אדיו סנטו אל מונדו!"
רפאל ההמום הביט בבואנו, אך שמח אל לבו...

אך אותו יוסי קדיש, לא היה אלא ווזווז ערמומי שירש את ערמומיותו מאבותיו הגליציאנרים ילידי העיר טרנופול אשר ברחו עוד לפני מלחמת העולם והתיישבו בין אחינו יוצאי סלוניקא השם יבנה ויקוממה(אינשללה) ומהם למד את רזי השפה השפניולית, ועוד היה יוסי ערמומי ותחמן, בעל בטחון עצמי כה רב, עד שהיה משקר במצח נחושה וגם משכפל אתעצמו לשניים: הילד התכשיט של אבא, הילד הערס של הז'לובים מבתי הקפה ובתי המרזח אשר היו פזורים לאורכו של רחוב העלייה בואכה שכונת שפירא (השם יבנה ויקוממה בחסדי בעלי ההון)
לאחר שנתיים שבהם למד יוסי קדיש את רזי הפנימיה ואת רזי האדם ששמו בואנו החלו הצרות, הוא שיכפל מפתחות לעשרות ונכנס לספרייה וביקש מהספרן שיתן לו להיכנס בחדר הפנימי, היכן שהספרים יקרי הערך היו מצויים,והספרן התמים אמר ברוב אוולתו:
"אני אסגור אותך שם, וכשתרצה לצאת, תדפוק בדלת, ככה תוכל ללמוד היטב"
ויוסי הערמומי לקח מספר ספרים נדירים ועתיקים משנת תרמ"א ומשנת תק"כ וכולי ושם אותם על השולחן הנטוי מול אדן החלון, אבל ממש קרוב לאדן החלון,אחר כך פתח את בריח החלון, הוא סימן לספרן שברצונו לצאת ויצא.
יותר מאוחר בשעת לילה מאוחרת, הלך יוסי ונטל ספרים אלו מן החלון הפתוח, אך לפתע שמע קול:
"מה תה' עושה כאן?"
הוא הסב את ראשו והנה ראה את קדושוביץ' הבלונדי, מי שישב לידו בכיתה:
"לא עסק שלך יא דרעק!"
"אתה לא צריך שומר?" קרא קדושוביץ והביט סביב.
"בעצם אתה צודק" אמר קדיש
"חצי חצי?"
"אחשוב על זה,אבל אני חושב ששישים ארבעים צודק יותר" אמר יוסי ומשך את הספרים מאדן החלון.
אחר כך הלכו השניים ומכרו את הספרים בחנות עתיקות תמורת סכום יפה להפליא שהספיק להצגה יומית אחת, מנה שווארמה עם פחית שתייה ובילוי בדיסקוטק של זלדה הצולעת.
וכך התפתחה שותפות יששכר וזבולון בין קדושוביץ לקדיש, קדושוביץ שמר לבל יבוא הלך זר וקדיש ביצע את המלאכה.

וכך חלפו הימים, קדיש הספיק לפרוץ גם למשרדו של המורה בצלאל ולגנוב משם את טופס בחינת המגן בשביל כל הכיתה.
ליתר ביטחון, שלה קדיש מספר טפסים ריקים של תעודות בית ספר והתכונן להדפיס ציונים פיקטיבים על הטפסים בכדי לשמח את לב הוריו וכן בשביל שיוכל להתחמק מן השיעורים מבלי להיחבל בגופו בממונו ובשכלו.
יום אחד רצה קדושוביץ לצאת אתו לקולנוע, אך קדיש היסה אותו באומרו:
"אני צריך לזייף את התעודה שלי, מחר נדבר"
וקדושוביץ נפעם לשמע הידיעה שיכלה לשפר לו את ציוניו הכושלים והצולעים כעז עיוורת במערת העשן ויאמר:
"גם אני, גם אני רוצה!!!"
קדיש הערמומי חשב ואחר אמר:
"זה יעלה לך עשרים אחוז מהרווחים שלנו!"

קדיש זייף את הטופס ושם אותו על גבי המדפסת ואחר רשם לעצמו ציונים יפים כמו 100 במתימטיקה, 100 באנגלית ו90 בתלמוד בבלי.
לקדושוביץ שביקש ממנו ציונים קרובים למציאות (אך קצת יותר למעלה) התפיח קדיש את הציון: במתימטיקה קיבל 70 בעוד שמעולם לא גירד את אחוז החסימה של 56... באנגלית קיבל 90 בעוד שמעולם לא עלה ל60....
וביום הפקודה, יום מתן התעודה קיבל קדיש את חורבן חייו שנוצר בהתאם ללבנים שלבן ולתבשיל שבישל... ציוניו שאפו לאפס אחד מאופס שהרי בקושי השתתף בשיעורים, אך התעודה הפיקטיבית שימשה אותו טוב מאוד מול הוריו השמחים ששמרו אותה למזכרת.
קדושוביץ היה יותר חכם ולאחר שהראה לאביו את התעודה, השליך אותה לאשפה.

יום אחד נטל הרב משה בואנו את יומן כיתה יא' לביקורת פתע ולפתע חשכו עיניו, הנה קדיש, מחמל עיניו, הס"ט דל פלורנטין צבר שיאים בהיעדרויות לשיעורים, הוא פקח את עיניו כנדהם ואחר אמר למחנכו של קדיש מר ברויידע להסתכל במספרים שנית:
"מה, אתה לא יודע?..." אמר ברויידע "זהו אלוף ההיעדרויות של כפר הנוער ושל כיתה יא' 5! ואני כבר נואשתי"
בואנו הסמיק כקובה אדומה ואמר:
"לאאא... לא יכול להיות שבן פורת קדיש יהפוך לכזה פזבנג דל אזנו לונסו!, אני מוכרח לדבר עם אבא שלו!"
והוא נטל את פנקס הטלפון של התלמידים וחייג לכתובתו בפלורנטין.
על הקו נשמע קול מבוגר, בואנו שאל:
"איפה רפאל קדיש? מדבר הרב משה בואנו בעניין הבן יוסי קדיש"
"זה סבא שלו !"
"קומוס טאס קרידו ליאון!,יו חכם משה בואנו דל עיר עתיקה !"
"איך נישט פאר שטיין" נשמע הקול מהצד השני "אני מנדלה קדיש!"
בואנו זעם כזעום השור מול המטאדור, הוא רשף וזעם והתיז רוק לכל עבר:
"תגיד בבקשה למר רפאל קדיש שיעלה לירושלים מחר בשעה חמש וחצי,זה חשוב מאוד! ושיביא אתו את התעודה"
אחר כך השתולל בואנו כפי שלא השתולל מימיו:
"פאדיינדו דל תלמיד, חוצפאאן! זיפת אל עמה! לא יאומן! גידלתי עכבר שדה תחת ידי והוא נשך אותי כנשוך ינשוף את הסנה שאינו אוכל!"
הוא החליט לנהוג כימים ימימה עד יבוא אביו של יוסי קדיש.

והנה בא אביו המשופם והמחויט והתעודה תחת אמתחתו והתלמיד יוסי נקרא לבוא, וזה היה מזל בשבילו
כי רגע לפני כן הוא תכנן לשכפל מפתח של המשרד הראשי ...
בואנו ישב בשולחנו מאדים וראשו נע מצד לצד כחולה עצבים השם ירחם, אביו של יוסי ויוסי ישבו מולו, יוסי ישב בבטחון מלא, אך הרגיש את הנולד.
בואנו פתח את פיו ויאמר:
"קודם כל, יוסי קדיש, תגיד קדיש לשהות שלך כאן איתנו !"
"מה קרה?" שאל רפאל אביו.
"הבן שלך בטלן, מכזב לצון ברבים ובורח משיעורים! מידת היושר והאמת צריכה להיות התשתית ליחסים שבין אדם לחברו, קבעה התורה שאסור לאדם להטעות את חברו, שיחשוב כאילו שהיה טוב אתו, בו בזמן שלמעשה לא עשה למענו כלום. זהו איסור 'גניבת דעת'. המייחד את איסור 'גניבת דעת' משאר השקרים הוא, שבדרך כלל שקר מכוון כלפי אירוע מסוים, שבמקום לספר בדייקנות על מה שארע, או מה שעתיד להיות, משקרים ומשנים את העובדות והבן שלך התחפש לספרדי בעוד שהוא אשכנזי!"
רפאל קדיש צחק צחוק גדול ובואנו הזועם הוסיף"
"אתה צוחק אה?הבן שלך נכשל בכל המקצועות, כמו בור ועם הארץ ודביל כסיל!!!"
רפאל הוציא מתיקו את התעודה ואמר:
"מה אתה סח! הילד גאון! תראה איזה ציונים יפים הוא קיבל!"
בואנו נטל את התעודה והכיר בה את הזיוף, אך לא יכול היה לעשות דבר למעט עבודת ארכיון אחר דוחות ציונים שנגרסו במגרסה הגדולה ועל כן פתח את פיו וקילל במיני קללות שלא אוכל להביא כאן.
ורפאל נטל את בנו יוסי ולחש לו:
"בני היקר, בוא נברח מכאן מהר,מטרידים בן אדם מתל אביב לירושלים! מקום של משוגעים וגונבי הדעת!!!!!"