מת אייר ומת סיוון ומתה קרירותם השמיים יוקדים פרידה והשמש צוחקת ליושבים פתח האוהל כחום היום. משהו באוויר או בדרך המתכנסת אל עצמה בינות לסיבובים המתפתלים ולעצי הזית המכוסים אבק מחזיר אותי לימים אבודים בהם מצאתי את עצמי. ומותר לאהוב אך אסור לכמוה בעולם המתגלגל לאיטו סביב השמש, וכהד דומם של געגוע דק מן הדק מלווה אותו הירח. משהו בנגינתו המדוייקת עד צריבה של הפסנתר כופת אותי אל הבלי המוזיקה המושכת בכוח אל ימים שהיו ויהיו ואינם. שירים עד כאן.