לוטפת חמדת הלב
לוטפת בעדנה
חובקת ברוך
לעת בלות הייתה
לוהטת כשושן
כפרח ארגמן
אהבה עד כלות
נוגעת בכנותה
נושקת ברכותה
קרוב לקצה המסלול
הנמצא בקרבת החוף
ומשם
אך גלי תכלת
רוגע
שמיים
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
הצרה עם הפלסטינים שהמנהיגות המובילה שלהם אף פעם לא נטתה לצד של פשרה. היהודים לעומת זאת חשבו כמו מיעוט ונטו לקבל פשרות (את זה אומר בני מוריס). לערביי ארץ ישראל הייתה מנהיגות שהייתה מורכבת מהחוסיינים (הקיצוניים) והנאששיבים (המתונים לכאורה). אז כדי להיות על הבמה במסגרת מאבקי הכח. הקצינו החוסיינים את עמדתם וניסו להשתלט על מוקדי כח תוך כדי חיסול יריבים והוצאת "פיגועים" (מזכיר משהו?).
לגבי המלך חוסיין או אסד (באירועי חמת82) הם שחטו ללא רחם, בעת שהסכנה לשלטונם הייתה פחותה מזו שהייתה בשנת 48.
זכור שאם הייתה פורצת אצלם אינתיפאדה דומה לשלנו. הם היו מדכאים אותה באמצעים קשים ביותר והיו טובחים ללא רחם והעולם לא היה זועק ולא צועק משום שמדובר ב"עניינים שבתוך המשפחה"
[ליצירה]
בעצם ביקרנו שם לפני חודש, היה שם שולחן ריק וכשעברנו הוא ישר הציע לנו לשבת ומילא אותו בכמה צלוחיות של מלפפונים מתפצחים פריכים ופיתות וסחוג פלסטיני וחילבה,
ישבנו עיינו בתפריט, אברהם לבש חולצה של "גוש שלום" והביא מג'דרה מפתיעה בטעמה הנמס, איסמעיל הביא קובות מלאות בשר חום אדום כזה, אחר כך אכלנו קישואים (כרעא בקושי) ממולא בגרגירי תירס צהובים ו נימוח בפה היה שם גם בצל שלוט ממולא באורז עירקי אסלי, איסמעיל חייך כל הזמן ואמר שהוא בוגר קורס של תדמור ובוגר קורס הבישול של יאסר במוקטעא.
אחר כך הגיעו המנות העיקריות: לשון בקר ברוטב לימון עם נענע, זה היה קצת אנמי, אבל היו שם ריאות צלויות ברוטב עגבניות וסטייק פרפר שעף לו כמעט מהמגש והיה חרוך מעט.
לסיום השארנו שם 150 שקל, היה שיגעון
[ליצירה]
[ליצירה]
---
מעלה תחושות אופטימיות
מהי "האבן הגדולה"??
תגובות