היא עדיין הולכת באותו שביל כורכר שבו היינו רצות יד ביד ומעין חיץ נפרש, זר ומנוכר כשמבט עיננו נפגש ומתנתק מיד. והעץ שבעבר נתלינו עליו ושערנו מתנפנף ברוח קיץ עומד בודד ותמה מרכין ענפיו ועליו נושרים עם בוא הסתיו ועל גינת אהבתנו מקום בו פרחה כלנית אדומה עומדים דחפורים לבנייה ורציתי לזעוק אליהם: מה עשיתם עם הכלנית? היא שלי, של ילדה קטנה