זה היה עוזר אם היו לך את החיים השחורים כמו של האלה מהסיפורים הקצרים. תמיד יש על מה לכתוב. על חרא. ויש המון חרא. זה כמו כח משיכה. אתה מחפש השראה. אתה לא מוצא אחת. ואז זה נופל עליך. בום. היא עוזבת אותך. בום. נתקעת בדרך. בום. שודדים אותך, וכן הלאה וכן הלאה. אחרי כמה שבועות אתה יושב לך מרוצה על הכסא הקר וכותב. מלוא ההשראה ניטח אל הדף ועוד דף ועוד דף. הנה. ספר להם על החברה שלך לשעבר. איך כמעט התקשרת אליה בבכי, רוצה להסביר לה דברים שאתה בעצמך לא מבין. ספר להם. לא התקשרת. אין סיפור. יש סיפור. ככה זה עובד. ומי מנקה את הלכלוך? הקורא הקטן. כן. הוא הפועל שמנקה את הלכלוך שהשארת.
עכשיו אתה מתרווח לך בכסא. סופר וסופר. גם כן סופר.