פעמים רבות בשנים האחרונות מתפלל ליבי ומבקש.

לאחר מצבור אכזבות לא מעטות, נפלתי למוקש.

למרות שאליך מתגעגעת הכי שבעולם

אותך,עוד  לא אראה לעולם.

והנה, בפעם ההיא, שנעלמו כוחותיי

דמותך ניצבה מולי ואספה שאריותיי .

התבוננתי בעיניך הקשוחות אך  רכות.

אחזתי בידיך הגדולות, מחוספסות.

נשמתי את ריחך שלא מש מאפי כל אותם שנים

נראה היה שהלכת לפני ימים ספורים.

חיבקתיך חיבוק גדול ועוטף,

ואתה כהרגלך הייתי עצור אך אוהב.

אני בתמימותי אמרתי  שכ"כ הרבה זמן לא היית,

בטח התגעגעת...

וכששני האחים רבו לצידנו, אתה השבת "לא לזה"

וחייכת חצי חיוך זוהר.

אז ידעתי בליבי , זהו הוא חזר!

אחזתיך חזק  בכל כוחי

כדי שאלוקים לא יאמר הרפי בתי

אך, בכניסה לבית,

עם שירת המלאכים "שלום עליכם מלאכי השלום מלאכי עליון.."

הרפת מידי ויצאת מהדלת.

ואני ידעתי, שהלכת...

לבלתי שוב, לעולם.

*ולכם קוראים יקרים, אל נא יעצב לבבכם.

שמחה אני שגם לאחר 7 שנים בלעדיו,

אני עוד חשה את מגע ידיו,

את ריחות הבשמים,

ואת החיוכים הקטנים.

-לך, אבא יקר,

שבאת בזמן כה מנוכר,

שכל דמעה נהפכת למלוחה, והדרך  נעשית כה ארוכה

תודה על החיבוק שהענקת,

יודעת אני שאין זה חלום...

תודה!