[ליצירה]
לפני שהעירו את עיני על שירו של אהוד בנאי
חיפשתי משמעות לכותרת והיא מעין:
הלכתי, עזבתי הכל, סגרתי את השער שמתי מנעול וכל שנותר לי להגיד זה- אחרי המבול
[ליצירה]
והכל ביחד
הלכת לגן חיות עם חבר שלך הרופא,
התיישבתם בקפיטריה,
הוא מזמין תה,
במשפט שמחפש את מי להאשים
"זאת לא את זה התאילנדי"
הוא ילך.
אזעקה של אוטו,
נכנסו ברכב שלך,
את מגיעה הביתה,
יום ולילה בוכה,
ומתנחמת "גם ככה הוא אף
פעם לא ניקה את הלכלוך
באוזניים"
[ליצירה]
קראתי את היצירה כל כך הרבה פעמים החל מלפני כל כך הרבה זמן שדי מגיע שאני אגיב מדובר פה באחת היצירות של אחד היוצרים היותר טובים שיש בכללית בכלל ובצורה בפרט (ממזי מקווה שלא החנפתי יותר מדי- מת עליך [בשאיפה שלא])
תגובות