הזמן שוב טס במעלה המחוגים,

חיי עוברים לריק

והימים אשר חולפים ריקים

אט אט הופכים לחורפים

אשר מקץ שנים יפשירו משהו בליבי,

אולי…?

או אז אתן מבט על השעון,

ואתעורר בבעתה, ליטול חיי

ולנסות לחיות חיים של יצירה,

של משמעות , רודף אחר הזמן-

אשר אבד בעומק התהום .

הזמן אף פעם לא מפסיק מלכת,

אינו עוצר לחשוב או לעמוד

דקות הדומייה חולפות הן,

ורק המעשים כאן נשארים.

חבל, כה צר, אך אין מה לעשות,

הזמן לא יעצור מלכת-

לתפוס קצת משמעות.