עולה
המדרגות חורקות.
על האיצטבה זכרונות,
תמונה אחת ניבטת.
דמותה ודמותו
בשחור לבן.

שדרה,
לאורך אגם דומם
ספסלים מוכי שלכת
משיירי צפצפות ברוח
צעד צעד חרש
כמו מתגנב בלאט.
דמות בודדת בספסל,
הוא מכונס בעצמו
כמו חבילה חבולה.
עיניו מדממות
צלילי פסנתר שותתים
בין שחור ללבן

אמא
היא נוסעת
מנגינה נוגה מלווה,
ילד נעזב ברציף התחנה
בוכה אליה
היא מנופפת לשלום.
דומתה ודמותו
נפרדות.

לב נצבע
בשחור ולבן.