"שלוש, שתיים, אחד, ב א נ ג' י !!!" אהההההההההה, איזה פחד, איזה כיף איז- או, אאו, איי, הראש, חטפתי מכה בראש. מה זה? מי זה? זה אני? אני שוכב, מרוח יותר נכון, על האדמה? אני מת? אני מת? אני מת! איך? מה? טוב, אני צריך להרגע, לנשום עמוק ולחשוב, רגע, למה לנשום עמוק, למה לנשום בכלל אם אני כבר, טוב לא משנה, לא נהיה קטנוניים עכשיו זה לא המקום ובטח לא הזמן. הנה כולם מתאספים סביבי, אלון ואסף והתיירים האוסטרים והתיירת ההולנדית והניו זילנדי. מישהו מהאוסטרים מנסה להנשים אותי. חבר, תודה באמת, אבל אני כבר מת. קצת מוזר למות. איכשהו תמיד דמיינתי את זה אחרת, לא יודע, קצת יותר דרמטי, עם צבעים אחרים ומוזיקה ברקע. האמת היא שזה טיפה כמו בסרטים, אני באמת רואה מה מתרחש על האדמה, כאילו צופה מלמעלה. אני רואה הכל ואף אחד לא רואה אותי. הנה בא אמבולנס לקחת אותי חזרה לקוסקו. רגע! מה יהיה על המוצ'ילה? והשק שינה? וכל הדברים שלי?!? מזל שעשיתי ביטוח מקיף (כולל ספורט אתגרי). טוב בעצם כל זה לא ממש משנה (לי) יותר. יטיסו את הגופה שלי לארץ ויודיעו למשפחה. מעניין אם אסף ימשיך לטייל לבד (הרי יצאנו יחד ותכננו להמשיך לטייל לפחות עוד חצי שנה, המוות פה קצת הרס את התכניות). אני כבר רואה את הכותרות בעיתונים של מחר בארץ: 'ישראלי נהרג בקפיצת באנג'י בפרו'. תהיה עלי כתבה קצרה, מי אני ומה שמי ואז יהיה גם איזה קטע קצר על מטיילים בדרום אמריקה ועל הסכנות שבטיול. זה נחשב כאילו התאבדתי? כי סך הכל קפצתי מרצון, אבל לא ממש ידעתי שאני אגמור ככה מרוח. מעניין מה קרה, אולי החבל נקרע? הוא היה ארוך מדי? זה לא הגיוני כי לפניי קפצו שני האוסטרים. האנטישמים האלה, ראו שאני יהודי אז החליטו לרצוח אותי. נרצחתי! זה יעורר מהומות בארץ ובקרב הקהילות היהודיות בעולם. שגריר ישראל בוינה יחזור לארץ ואנחנו נסלק את האוסטרי חזרה לארצו שיאכל שם את השניצלים שלו ואת השטרודל. מסכן הניו זילנדי שפתח את הבאנג'י לפני יומיים, בטח הרסתי לו את העסק. בעצם מה אני מרחם עליו, זה הוא שבגללו אני מת. איזה בעסה, אני רק חודשיים מטייל, הייתי רק באקוודור (ואפילו לא ביקרתי בגלאפגוס, יקר לי) ובחצי פרו. נשארה לי חצי שנה לטייל בכל דרום אמריקה, נגוז החלום. מחר הייתי אמור לצאת לאזנגטה, טרק של חמישה ימים על סוסים. נשמע מצויין, אבל אני כבר לא אצא לטרק הזה. מה בדיוק אני כן עושה מחר? מה אני עושה עכשיו? לאן אני הולך, או מרחף יותר נכון. האמת היא שאין לי כנפיים בגב וגם לא חישוק מעל הראש, ככה שאני לא מלאך, לא שלא מגיע לי להיות מלאך. לא הייתי איש רע, לפחות לפי אמות מידה של ישראלי, חילוני ומושבניק. אני בטוח לא צריך להגיע לגהינום. אני רעב לאללה, זה בטוח. מה לא הייתי עושה בשביל איזה המבורגסה בסול. המבורגר בתוך לחמנייה עם בצל מטוגן וקטשופ, חרדל ומיונז (לא מפחד מצהבת או סלמונלה), פרוסת עגבניה, גבינה צהובה ובצד פחית קולה. את החיים שלי הייתי נותן עכשיו בשביל זה, אבל אפילו חיים אין לי. נו, אז מה קורה איתי עכשיו? אולי בגלל שאני בפרו, אז כמו שבחיים הכל מבולגן פה ככה כנראה גם המוות. אני בטוח שלמי שמת באירופה יש הכוונה והוראות בדיוק מה לעשות ולאן ללכת. הוא בטח מקבל חוברת הדרכה למת הטרי, יש שלטים, אולי אפילו רכבות שלוקחות אותו לאן שהוא צריך ושיוצאות בדיוק, אבל בדיוק בזמן. לא נראה לי שתגיע לפה איזו רכבת בקרוב. אפילו מדרגות אין פה. מדרגות מזהב כמו בסרטים המצויירים, שהמת עולה לאט לשמיים וברקע יש מוזיקה מנבל, והוא עולה לעננים, מתרחק מכדור הארץ, מגיע למעלה לאיזה פקיד קבלה שמחליט (לפי כל מיני טפסים שהוא מחזיק ביד) לאן לשלוח את המת החדש, למעלה או למטה. אולי אצלי עוד לא התקבלה עדיין ההחלטה אז אני תקוע פה, מרחף בין שמיים לארץ. איפה שאר המתים? היי, אולי אני אפגוש פה את דוד שלי. בחיים לא ראיתי אותו, הוא מת הרבה לפני שנולדתי, אבל עכשיו אני כבר לא בחיים אז אולי ניפגש. הוא עדיין ילד, הוא מת בגיל שבע בזמן שהוא ציחצח שיניים. השערות של המברשת שיניים שלו יצאו מהמקום ונתקעו לו בגרון והוא נחנק. כשהייתי בן שתיים עשרה, אמא שלי סיפרה לי עליו (הוא היה האח הקטן שלה). במשך חודש לא ציחצחתי שיניים, עד שאמא שלי הבחינה (הריחה) בכך. סיכמנו שהיא תשמור עליי כל פעם שאני אצחצח שיניים וככה במשך שלושה חודשים ציחצחתי שיניים תחת השגחה צמודה. מעניין אם גם פה צריך לצחצח שיניים. יש לי מסטיק אורביט בכיס של הג'ינס אבל זה לא יספיק לי לתקופה ארוכה. בינתיים אני רעב, פשוט מת מרעב, וגם סתם מת באופן כללי.