המאהב העקשן

יקירתי הלא תראי,

איך על רגלו הוא מקרטע.

אין זרים הוא לך מביא,

ובאיזה חן הנו צולע.

איני אישך אמת דיברת,

אך תשורותיי הנך לוקחת.

אז למה את דלתך סגרת,

אותה יותר לי לא פותחת?

אישך פרנס גדול איננו,

תדיר פרוטה לך חסרה.

כספי תדעי שלך הננו,

מה גם תדעי ומחסירה.

את כל העיר הן לך אפרוס,

ולרגלייך אותה אניח.

רק שוב גופך לחבוק, לתפוש,

בל תחשבי שזה זניח.

הן תזכרי תאוותך,

אלי אני מניח.

שנות חייך אני אכפיל,

הן את חיי מבטיח.

                                                           14.1.06