שאול פסע על המדרכה הירושלמית העתיקה וחשב לעצמו על ערב אתמול.
אתמול בערב היה אחד מאותם ערבים רגילים בהם לא עשה כלום.
בשעות הבוקר ואחר הצהריים הוא עבד בחברה של מכונות שתייה אוטומטיות - עבודה לא מעניינת במיוחד. בסיום העבודה נהג לחזור הבייתה ולהאזין לתכנית רדיו מסויימת האהובה עליו - רגעי בלוז ישנים. לאחר שהאזין לתכנית הרדיו הוא אהב לצאת לטיול רגלי קצר.
המסלול היה קבוע, אולם הוא אהב את האויר של ירושלים -"זה אויר אחר, אויר על רמה"- נהג להרהר, בעודו נושם מלוא החופן אויר ירושלמי מרענן.
כששאול טייל אתמול בערב הכל היה כרגיל - אולם דקה לפני שהגיע חזרה לביתו הוא שם לב למשהו מעניין.
על המדרכה ממול הלך אדם ושר לעצמו. -האדם היה נשמע מאושר ושמח - לא על משהו מיוחד כברית או חתונה - הוא שמח על סתם יום חול בצורה הפשוטה ביותר. והוא שר דוקא יפה מאוד - גם לאנינות טעמו של שאול.
"כן" חשב שאול, "האיש ההוא מיום אתמול היה באמת שמח ומאושר".
ממול שאול הלך אדם ושם לב למשהו מעניין - האיש שהלך במדרכה ממול מפזם בלוז ישן, דווקא יפה מאוד - גם לאנינות טעמו, והאיש נראה שמח.
"מוזר" חשב האיש, "אה - בטח יש לו ברית או חתונה...
תגובות