האזכה לכתוב לַך ארץ
לחרוז לַך שיר עולם
מילות מעטרות נופייך
שעיני ה´ תמיד בך
אך דם בנייך עודנו רותח
דם בנייך רותח ודורש
... והשבתי חיה רעה מן הארץ
... ונתן עץ השבה את פריו והארץ תתן יבולה
והיו על אדמתם לבטח, וידעו כי אני ה´ בשיברי
את מוטות עולם והצלתים מיד העבדים בהם.
ולא יהיו עוד בז לגוים, וחית הארץ לא תאכלם,
וישבו לבטח ואין מחריד.
... וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מרעיתי אָדָם אַתֶּם,
אני א-להיכם נאם אדנ-י י"י.
רמחשון התשס"ה
