קטע שכתבתי ישירות על המחשב אחרי לילה של מחשבות, בלי לעצור לבדוק או למחוק.
כל היום בדילמה כל היום בהיסטריה,
נמשכת לכאן אך רוצה להיות שם
כל צד קורץ, משכנע מפתה
החברים לוחצים המשפחה המומה,
מה קרה לילדה הטובה?
תעזבו אותי בשקט אני רוצה לצרוח
לוקחת את התיק נוסעת לירח
מחפשת את השקט,
להחליט מי אני.
רוצה להיות תמי האמיתית השמחה האוהבת
לא הכואבת...
איפה להיות??
אחד אומר שאני לא אמיתית מבלבלת
השני אומר שאיתי הוא רוצה לתקוע ת´דלת
החברות מדברות על האור הפנימי
ואני מרגישה גוש בשר חיצוני.
איפה כל הרגש שהיה קיים בי?
איפה התשוקה הכמיהה הרצון?
איך נכנסתי לכזה דיכאון?
אך בסוף אני יודעת שיהיה טוב
ועל הקטע הזה אני עוד אכתוב
תם... ונשלם.
תגובות