כבדו עפעפיי
משאת;
איך הצמיחו להן
מחשבותיי
רגליים
ו נ י ש א ו לאי שם,
ידיי
איבדו תחושה
לפתע
ודמי
זרם בי
בעוז
כל זאת ארע לי
עת
ראיתיך.
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] דרש ממני קריאה חוזרת, ושוב, - בשיר שזורים דימויים יפים, ההתנסחות נפלאה, נהניתי! זה מקסים. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים! כנה, רגוע, נעים ומעורר הזדהות. [ליצירה]
- [ליצירה] שי יקירי, זה יפה מאוד, הדימוי בבית הראשון, ההתפתחות בשיר, יפה מאוד! הייתי אולי עושה רווח בין השורה הראשונה לשאר השיר, כי היא-היא משמעות כל היצירה, אליה חוזרים והיא הפספוס שמובא כבר בהתחלה אבל מושך את הקורא לקרוא הלאה, למה מאוחר מדי, ומה היה קורה אילו.... יפה מאוד! [ליצירה]
- [ליצירה] זה כ"כ יפה- שירי האהבה שלך לארץ, זה מרגש, מרטיט ובעיקר כמו ביצירה הנוכחית- כשזה כתוב כ"כ נכון, כ"כ מעורר הזדהות ואהבה מחדש לארץ הנפלאה הזו. עדינות שזורה ברגישות ודימויים נעימים לקריאה- יצירה מצויינת! [ליצירה]
- [ליצירה] יש לך יצירה דומה מאוד, מאוד, מאוד, אם זכרוני אינו מטעני... [ליצירה]
- [ליצירה] דומה לשיר הקודם, בעיני, פחות זורם וחזק. אם כי כאב פרידה מייצר המון שירים ומחשל את היצירה..... שימי לב שהשורה "אנחנו אלה שטעינו" חוזרת פעמיים, ואולי בכוונה?! רק טוב :) [ליצירה]
- [ליצירה] תודה רבה, כיף לקרוא... [ליצירה]
- [ליצירה] ובכן... תתחדש... [ליצירה]
- [ליצירה] לגוד- זו היתה טעות סופר שתוקנה. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה דב, העובדה שאתה מגיב במעין שיר תשובה- תמיד נעימה לקריאה ומחממת לב. [ליצירה]
תגובות