כבדו עפעפיי
משאת;
איך הצמיחו להן
מחשבותיי
רגליים
ו נ י ש א ו לאי שם,
ידיי
איבדו תחושה
לפתע
ודמי
זרם בי
בעוז
כל זאת ארע לי
עת
ראיתיך.
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תודה אביבוש, על התגובה מלאת התוכן והנשמה.... [ליצירה]
- [ליצירה] מצטרפת לקודמיי [ליצירה]
- [ליצירה] שי יקירי, מזדהה עם כל מילה - בתור אחת שדעכה זה מכבר... מאמינה שעוד אשוב ובטוחה שאתה לא הולך להרבה זמן... אבל תמצה את ההפסקה הזו ותתמלא מחדש, אל תחזור עד שלא תרגיש שלם.... רק טוב, התגעגעתי.... איה :) [ליצירה]
- [ליצירה] תודה :) [ליצירה]
- [ליצירה] אולי..................... ותודה :) [ליצירה]
- [ליצירה] שיר מצויין! בעל עוצמה וניסוח מקסים! [ליצירה]
- [ליצירה] אח, העונג המשובח של ניחוח האהבה... שונה קצת משיריך הקודמים (אם כי קיימים מוטיבים חוזרים), בלי הערות צורה, התוכן-מלבב :) [ליצירה]
- [ליצירה] היפ- תודה, שמחתי :) איילה- עיניים רכות- במשמעות של מבט רך, ובעיני זו כן מחמאה. ובעניין הגברי- גבר לא צריך מבט אדיש/קשוח/מרושע בשביל להחשב גברי, אני רואה חשיבות ברוך וטוב בעיניים, אבל- הכל עניין של השקפה.... [ליצירה]
- [ליצירה] אפשר להבין, להזדהות, להרגיש, להסחף, להתמלא ולאהוב!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! [ליצירה]
- [ליצירה] שי- זה, זה, חזק. הצלחת להכניס את ההרגשה- ליצור את התחושה כך שכל קורא (או לפחות אני) מרגיש את הגוש הזה בגרון, רק שאצלי, גם בסוף השיר,- הוא לא השתחרר. איזה יופי!!! איה :) [ליצירה]
תגובות