אני רוצה לדבר, אבל לא יודע מה לומר, כאילו שאת, את שלך עשית כבר. את ניצבת מולי, ואומרת, כאילו ללא סיבה- היה טוב, וטוב שהיה. רוצה לדבר, אך אין לי מקשיב. לפני כולם- משחק אותה חביב, כאשר מבפנים- אני נקרע לחתיכות, חושב לי שרק הרחק בצד- אוכל לבכות. כולם ממשיכים כרגיל לחיות, ואני תמיד איתה ארצה להיות. עכשיו כשאני מתבונן בלבנה, היא מחזירה לי מבט, ואיתי היא בוכה. ספר לי הכל, לי היא אומרת. עזבי, אני עונה, אני מאוהב באחרת. כאן, אני, רוצה לדבר. לחיות עם זו שתשלים את החסר. אלוקים שבשמיים מבין את התכנון, ורק חלקיי עפים לכל כיוון. לשום דבר כבר לא נשאר לי חשק. כאילו הכל נעלם, לפני שאני מתפרק. גם ככה הכל אבוד. אולי אליי, היא לעולם לא תשוב. לצאת מזה! זו ההמלצה, אך אין דבר שחזק מן ההרגשה. אני רוצה לדבר, אבל לא יודע מה לומר.. אני צריך חיבוק, אך מי שיודע- הלך כבר..