חיילי הצבא הפולני, דהרו על סוסים אבירים ותזדעזע הארץ תחתם ת"ק פרסה על ת"ק פרסה, חיילים עטורי כובע משולש כמו דוקטורנטים שזה עתה סיימו תוארם, אלא שהדוקטורנטים עמדו בפני עתיד מזהיר ואילו החיילים הצעירים הללו עמדו בפני קריעת תוכע´ס ושפשפת על גבי הסוסים שנקנו מאת הגרף פוטוצקי עליו השלום בשנת הת"ק עוד אולי לפני שמלכות פולין חולקה בין שלשת הזאבים משלשת עבריה...
אולי עשרה מתוך חמישים הרוכבים היו יהודים, אחד מהם נשא מבט קשה בגורל העומד לפניו:
"תהיה חזק יא קינדער שלי" אמרה לו אמו לפני שנפרדה ממנו בדמעות, הוי כמה שניסה להתחמק מגיוס לצבא הערלים העכו"מ, אפילו ניסה להרזות קצת, אך זה לא עזר לו ולפני שלשה חודשים התייצב בבקו"מ הפולני בתל פילסודסקי, שם קיבל מדים, מכנסי דגמ"ח, נעליים אדומות וכובע משולש ונשק שני מטרים מטאטא איום מימדים רחמנא ליצלן.
הגדוד הרכוב חזר אל המאהל באמצע היער ג´דג´לק, יער נורא ואיום שמכשפות רוכבות בו על גבי סנאים וטרעאלים מפחידים מטרידים שם עוברים ושבים ודורשים את ממונם עוד לפני שנכנסו למערכת האינטרנט, השם ירחם על רחמנים בני רחמנים מזרעו של יעקב אשר שמו נפשם בכפם והעיזו ונכנסו באותו יער על מנת ליפול בידי ליסטים מצאצאיה של מלכות אדום הרשעה.
היהודי המיוזע נכנס לאוהלו, וביקש לנוח, אך הנה שוד ושבר! שוד ושבר! תיבת העץ הייתה נתוצה וחפצי ערך נגנבו משם, היו אלו פמוטות הכסף של אמו אשר העניקה לו לפני שנפרדו, פמוטות כסף מעוגלים עם פטורטרות עליים ופרחים משוקדים שעברו בירושה זה כמה דורות מאז סב סבו הרוכב בערבות, הפטיש הגאון רבי שמעון ד´.וזה בעיקרון היה זיכרון ממשי מאמו היקרה
החייל נשא קולו בצעקה רמה ולא ידע את נפשו, ותאניה ואניה ובוקה מבוקה ומבולקה וקריאת מצוקה ובוקי סרוקי  ואינעל אבוקי!
הוא רץ לאוהל המפקד ושפך את נפשו על דבר הגניבה, אך המפקד יזרובלסקי גוי בריא בשר וכמובן אנטישמי גדול הביט בו בבוז ושפך לעומתו טיפה מבקבוק הי"ש ברענפן ששתה באותו רגע:
"יהודון ז´יד, לך לך יא טירון מושתן לפני שאכלה בך זעמי!"
לא הרחק משם גיחך מישהו בשמחה בלתי מוסתרת.
ואותו יהודי נשא את דבר הגניבה עד זקנה.

כלוב כנרית עזוב עמד לפני כניסה של בית בערב שבת קודש פרשת שקלים, כלוב בודד ובו כנרית מסוג קינמון ושמו של אותה כנרית כשם אותו צבע גוון בו התגדר "קינמון", ובקושי נותרו זרעוני ניגר בתא האוכל ובקושי מים דלוחים מעלים ירוקת רפושה ועלובה.
לא נודע הכיצד זה נעזבה אותה ציפורת נחמדה א זייער שיין, דווקא לפני אותה כניסה הסמוכה לישיבת הרב ירחמיאל.
אך האוחז באותה ציפורת לא ידע כי קסמים נושאת היא בחובה.ובלבה הטוב עד מאוד.
והנה עבר במקום יהודי מקשיש וראה את קינמון בכלוב והיא ערירית כאשה באבלה, והנה נכמרו רחמיו של אותו יהודי על אותה ציפורת נחמדת, מפני שעם בעלי חיים הסתדר הרבה יותר מאשר בני אנוש, ואותו יהודי היה כמובן ידידנו דריידל קשישא, והוא התכופף אל הכלוב ורחמיו נכמרו ויטול את הכלוב אל ביתו ושם אמר לאשתו ציפקה:
"יא ציפקע  מיידלע מיין שיין, קחי את הכלוב ותני לפוייגלע מעט זרעונים ומים חיים למען תחיה נפשנו ותזמרר ממיטב הניגונים"
לאחר שטיפלו באותה ציפור עלומה קילף דריידל תפוח יונתן עסיסי והעניק מדובשו לאותה ריבה מצוייצת.
וכאן המקום לומר כי אותה ציפור הייתה כחודש בידיו של אדם נבל ורשע, ער"ס בלעז שהיה מכעיס את הסובב ותופס על אשתו קריזע"ע רחמנא ליצלן ומכה את ילדיו ועושה בהם שמות ולא מאכיל את קינמון, וקינמון לא אבתה להישאר אצלו ובעזרת קסמיה כי רבו, העתיקה את מקומה וכלובה.
כעת בביתו של דריידל הייתה קינמון תלויה בין שמיים וארץ במקום מרווח במרפסת צופה לעצי התאשור מול ישיבת הרב ירחמיאל והציפור זימררה בקולה לאמור "פרררררררררר צו צו צו צו"
ודריידל שמע זאת ויען "צו ווס?"
ואחר כך ניגש להביא את הפמוטים להדלקת נרות שבת לפני שילך להתפלל במנין תלמידיו. אך הנה שוד ושבר ואך אחז בפמוטי המתכת נפלו מידיו וישברו לעשרות שטיקעלען (חתיכות) ויתפזרו ת"ק פרסה על גבי הרצפה ואשתו ציפקה ספקה כפיה ואמרה:
"אוי א ברוך, וויז מיר מה נעשה! תן לי עצה"
ודריידל ישב ישיבה מזרחית ויקונן:
"הוי הוי, אילו היו לי הפמוטים של אמא, אלו שגנבו לי שהייתי בצבא הפולני! אוי אוי הייתי מיית לשים יד על אותו גרוייסע גנב למען ישיב לי הגזילה!"
"א נעכטיקער טאג"(מה שהיה היה) מלמלה אשתו בתשובה
והנה שמעה הציפור את דבר המשאלה, התעצבה אל ליבה, ניפחה חזה ושרקה ציוץ מיוחד ובין רגע הרעים רעם חזק במיוחד,אבק כיסה את המרפסת וצפירת סירנה הרעידה את המרפסת ודריידל נבהל ויאמר:
"שמע ישרואל מה קורה פה?!"
והנה הופיעה דמות במרפסת, דמות אוחזת בפמוטי כסף עם פטורטרות עליים ופרחים משוקדים שנתנה לו אמו לפני שנפרדו,והדמות -דמות פולני שיכור, מכופף לגמרי,בן שמונים ומשהו משופם ובקבוק וודקה בידו והוא מריח מריח השיכר וכולו סרח גיפ"א מן הסוג הגרוע ביותר, ודריידל הביט בציפור הנהן לאות תודה על הגשמת המשאלה ומיד נפנה לצעוק על הפולני.
ואותו פולני מילא פיו בדברי קללה וזימה:
"קורב"ע פשאקרע"ף" ושאר מילין מרעין בישין בשפת לע"ז שלא יעלו על שפתי תלמיד חכם ובר אוריין.
ודריידל חטף מידיו את הפמוטות ואמר לו בפולנית:
"הא זה אתה יא קאיידרעק, טוב שאני לא מצלצל למשטרה, חמישים וכמה שנים אני שואל על הפמוטות ואתה מסתובב איתם שם בפולין אני אראה לך מה זה!"
הפולני התקרב אל דריידל ועיניו בערו מזעם, דריידל התיר את שרווליו ודפק על חזהו:
"יא שייגץ חראפן, עוד כוחי במותניי, בוא נלך מכות!"
אך הכנרית ראתה כי דריידל יכלה בפולני זעמו ומיד ניפחה חזה שוב ולאחר אותו תהליך סירקולעצי"ע נעלם הפולני השיכור בחזרה ליער ג´דג´לק אי שם לפולין וציפקה אשתו של דריידל הביטה בשמחה בלתי מוסתרת על הפמוטים של חמותה עליה השלום וכך יכלה לברך על נרות השבת בפמוטים העתיקים.
ודריידל הביט בכנרית להביע תודתו, אך לא ראה את הכלוב ולא את הכנרית משום שהעתיקה מקומה לעזור לאדם אחר.