אם כי אני לא אחד מאלה שמפחדים שהטכנולוגיה תשתלט בצורה כזאת על האנושות...
יש לי חבר שכתב כמה סיפורים על עולם שכולו מלא בטכנולוגיה ואז יש התפקחות של מישהו שיש עולם אחר, והוא טוב יותר.
עד כמה זה באמת מציאותי? ימים יגידו...
[ליצירה]
חביב למדי
אם כי אני לא אחד מאלה שמפחדים שהטכנולוגיה תשתלט בצורה כזאת על האנושות...
יש לי חבר שכתב כמה סיפורים על עולם שכולו מלא בטכנולוגיה ואז יש התפקחות של מישהו שיש עולם אחר, והוא טוב יותר.
עד כמה זה באמת מציאותי? ימים יגידו...
[ליצירה]
למעוז צור שלןם,
תודה על התגובה המחמיאה שהיא שיר כשלעצמו.
באשר לשאלתך: הכוונה שלי היתה:
"שמא אנחנו שונים זה מזו
ולא נוכל לרקום עתיד, משותף
של שני אנשים שונים".
ולא "דומים", אלא שלא רציתי לחזור שוב על המילה "שונים" ולכן כתבתי "אחרים" שקשור גם להתחלה: "את אחרת ואולי גם אני אחר (ממך)"
[ליצירה]
א. זה שיר יפה מאד וציורי מאד.
ב. זה כתוב מאד אוטנטי.
ג. זה נשמע כמטאפורה (אולי לצבע האפור של הכביש בו זורמים חיינו).
ד.אם אכן זו מטאפורה, אז כדאי לרדת לפעמים מה-"כביש" להיכנס לחורשה, ולהנות מהצל, הירק וציוץ הציפורים. זה מעשיר את החוויה הדלה של חיים אפרוריים.
ה. הצעה כזאת חלה גם על טיולים אוטנטיים.
[ליצירה]
שי, אני מת על שירים כאלה, אני חושב שהם אומרים יותר מהכול, על הביבול ששבתוכנו, ושבעצם אנחנו די נהנים ממנו. אז תן עוד.....:)
להזכיר: גם לי היה אחד כזה:
על המדף ערימת דפים
עם שירים גמורים
נשכחים
את השיר שכתבתי לך
לא רציתי לגמור
חסרה בו רק מילה
שיישאר כך
עם סימן שאלה
?
[ליצירה]
שי ידידי,
אם אתה מתכוון למשהו כמו: "ועורקיי יתמלאו מחדש" זה לא נראה בעיניי. ראשית אינני חושב שצריך להאכיל את הקורא בכפיות. שנית, זה מבנה של שיר שמוצא-חן בעיניי: תוכן השיר כולו הוא תאור (מוחשי או מטאפורי) של הריקנות, ולבסוף במשפט קצר התקוה והאופן בהן היא תיעלם (מי? זאת שתוארה לעיל), זה יקרה באוקטובר וכל קורא מבין זאת היטב. לכן הייתי משאיר את השיר בצורתו המקורית.
מסר
[ליצירה]
פרחונית יקרה,
משירייך מורגש שאת קשורה לים והוא שנותן לך השראה לשירים שנוגעים באנשים ולאו דוקא בים. זה רעיון יפה. כי כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא.
אגב לצמחיה האופינית שעל חוף הים קוראים:
"נר הלילה" - עוד השראה לשירים.
מסר
תגובות