רוצה למצוא נתיב
למילים הגבוהות יותר
לחזיונות מוארים, רוטטים
לפלס את דרכי
אל שערי דמעות -
שכך מובטחני -
לעולם
אינם ננעלים
כנפי שחר
-
"אֶשָּׂא כַנְפֵי-שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם: גַּם-שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ" (תהלים קל"ט)
ילידת 83
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לא מתאים בדרך כלל אני אוהבת שטויות מהסוג הזה, והדברים האחרים שצילמת מוצלחים בעיני. אבל כאן נראה לי שזה לא מתאים. בכל זאת - מדובר בהודעת פטירה... [ליצירה]
- [ליצירה] איה, אני כל כך מזדהה!!! פשוט הוצאת לי את המילים מהלב!... [ליצירה]
- [ליצירה] מאיר, מה הקטע שלך? [ליצירה]
- [ליצירה] הדס, ואני גם לא חושבת שזה מה שצריך. לדעתי, ברגע שאדם מפרסם יצירה שלו באתר, הוא לוקח בחשבון שהוא עשוי לקבל מגוון של תגובות. (לא רק "אהבתי"). ובאמת חבל שכל תגובה ביקורתית "זוכה" פה לתגובת נגד משתלחת. אני מצידי חושבת ש"ביקורת בונה" יש טעם לתת רק כשבאמת יש סיכוי שהיא תבנה. אם את רואה שה"יוצר" פשוט כותב גרוע - אין מה להצביע בפניו על זה, כי אין שום דבר שהוא יוכל לעשות עם זה. ומאידך, אם הביקורת ניתנת על רקע של "יש פוטנציאל אבל" היא גם מתקבלת אחרת. [ליצירה]
- [ליצירה] הממ.. השירים שלך מאוד חידתיים... [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים ומרגש [ליצירה]
- [ליצירה] לא אכפת לי איך זה יצא לך, זה נראה כאילו רוצה להראות אוירה של מלחמה (החייל ששוכב שם מתחת לרגלי החיל השני וכו'). המקרה הוא אומן לגמרי לא רע! [ליצירה]
- [ליצירה] נחמדה,הדרך שבה אתה מתבטא. קלילה ושנונה. המלצה קטנה: אולי תעשה משהו בקשר לשורות הפותחות (עד ה"בכל אופן"). הן גם מסורבלות במקצת (לענ"ד), וגם לא מקושרות טוב לשאר הקטע. (שוב לענ"ד) שיהיה לך יום טוב! כנפ"ש [ליצירה]
- [ליצירה] מעוז - אני מסכימה איתך, כש"לומדים על" באמת, כשיוצאים לטבע עם משקפת ורואים איך הפרפר בוקע, איך הוא מתעופף מפרח לפרח, איך הוא יונק את הצוף... או אפילו כשלומדים על האנטומיה שלו מאלבום, אבל במטרה לצאת אח"כ לטבע ולחוות אותו באמת, יותר טוב. אבל זה לא מה שעושים באקדמיה, לצערי... הרוב בבל"ת (לא הכל אמנם) וניפוח-שכל כאילו-מדעי. ונכון, אני לא באמת חושבת שהצעירים משתכנעים לבכר פרפרים מתים על חיים. כשכתבתי את זה התכוונתי יותר למרצים... [ליצירה]
- [ליצירה] הדס, ביצירותייך את שבה ומקוננת על עולם שאבד. בעצם, כל יצירותייך הם קינה אחת גדולה. כאילו את חשה על בשרך את אובדן התום, הטבעיות, החיוניות, הפשטות - כאילו היה עולם כלשהו שבו הכל היה אמיתי יותר, שורשי יותר, ואנחנו עכשיו כמו חסלט - גדלים על מצע מנותק. וזה מאוד מסקרן אותי הדס - מניין לנערה בת 17 שנולדה, בעצם, לתוך "עולם הבטון והפלדה", תחושת אובדן חריפה שכזאת? על מה את בעצם מתאבלת כל כך? או שאולי אין זה אבל אלא כמיהה, לאיזו אותנטיות שמעולם לא חווית, ולכן את מציירת אותה לעצמך ככזו שהתקיימה בעולמות אגדיים ואיננה עוד? [ליצירה]
תגובות