[ליצירה]
עצוב וכואב. ועם זאת מעורר תהיות על דמותה של האם. למה בחלום היא תראה פסיבית? ומה זה אומר על האדם שהיתה? (אני לא יודעת אם זה חוסר רגישות, אם כן אז סליחה)
[ליצירה]
לא, היא לא גאה בך. ו-לא. הבכי והצעקות הן לא "מאנטרה עילגת" והיא לא "שחקנית גרועה". ו-לא, היא גם לא רוצה ש"תכיל את חייה בדקה או שתיים". כאילו אפשר. לא מעניין אותה כמה ליטרים של דמעות ובאיזו טמפרטורה כן או לא שפכת בשעה שביצעת את הפקודה הלא חוקית, פקודת השמד והחורבן, ועקרת אותה מכל מה שהיה חייה עד עתה.
חייל, שוטר, לפחות על טטמטם את המצפון.
(דרך אגב, לקטע עדיף לקרוא "עובר מסך", לא?)
[ליצירה]
וואלה, זה ממש נכון! ... רק חבל שבשביל הסוף השונה הייתי צריכה לקרוא את כל הסיפור, שמוכר לי מגיל 5 בערך... אי אפשר היה לקצר איכשהו? אפשר היה לצמצם עד כדי פסקא אחת אפילו, ולרמוז על כל שאר הסיפור, המוכר ממילא
[ליצירה]
מקסים.
רגיש ויפה, ומאוד עדין. רק..אפשר כמה הערות?
א. איכשהו הדמות הנסיכית, הקסומה הזאת, לא כל כך מסתדרת לי עם "ד' 4" ותאורי בית-ספר. לא היה עדיף להשאיר אותה חסרת גיל וסביבה מוגדרים? הרי היא בעצם כ"כ על-זמנית ועל-גילית, הדמות הזאת.
ב. חוץ מזה, לפעמים הפריעה לי קצת המליציות של השפה, נגיד - העדר מילת היחס "את" (כמו ב-"אך יותר מכל אזכור עיניה"), או מילים כמו "שוקטה" או "פסקה לבוא"(לביה"ס) במקום "הפסיקה" וכאלה. אולי זו שאלה של טעם, אבל לי זה נראה קצת מלאכותי. נראה לי שאיפושהו צריך למצוא את האיזון הזה - עד איזה גבול השפה הגבוהה-יותר מיפה, ומאיזה גבול זה כבר מלאכותי. (אני יודעת שזה קשה...)
תגובות