[ליצירה]
זה נראה לי כמו דמות שמנסה לקרוע מעליה מסיכה מתכתית מעוותת משהו. אפשר לראות את זה גם כדמות שלימה (כולל גוף) שוחזת ביזשהו שריון או מסיכת פנים ענקית, או כפנים מעוותות שנופלות מאזשהו כן שהן היו תלויות עליו. התפרקות. מאבק.
[ליצירה]
מזכיר לי שיר של להקת אבבא, בשם
"i am the city"
הסיום מחליש את השיר, לדעתי. שתי השורות האחרונות חלביות וחסרות מגמה, איזו אמירה או מסקנה יש ב"סופר את פעימות ליבי" לגבי כלל השיר?
[ליצירה]
זה כתוב בצורה מושכת וסוחפת. אני הבנתי כבר מההתחלה שזה משל, ותהיתי לעצמי איך תסיים ומה יהיו המסקנות שלך, אך בחרת שלא לסיים.
אתה יודע, יואש, שבאמת כשמשיח יתגלה כולנו אכן נבין לשם מה כל זה היה נחוץ, עד שנאמר "אודך ה' כי אנפת בי". אנחנו נודה לה' על כל הרוע חסר הפשר הזה, כשנראה איך כל זה באמת חלק מתוכנית גדולה, ואיך הכל טוב.
באמת בסוף הכל טוב...
[ליצירה]
יש כאן הרבה פחד ומצוקה, נראה לי. הפנים האלה הן פליטות ששילמו את מחיר ההעזה. החלק המואר קרוע, החלק השלם חוסה בעלטה. וגם כך אינו מוגן - הדמות כולה מאוזנת בקושי על הקצה ויכולה בקלות להחליק למטה...
[ליצירה]
אני לא יודעת אם הבנתי את כל הקטע, אבל המשל על האוטובוס מצא חן בעיני. זה כמו המשל על המעלית - למלך אחד היתה בת יחידה (איך שהוא תמיד למלכים בספורים יש רק ילד אחד, נכון?) והוא לא ידע למי ראוי להשיא אותה. החליט המלך לערוך מבחן מהסוג הזה: הורה לבנות מגדל בן אלף קומות, ומי שיצליח להגיע לקומה האלף - יזכה להתחתן עם הנסיכה. טוב, לא נלאה אותכם, הרבה מאוד אנשים ניסו ניסו,הגיעו מ-ק-ס-י-מ-ו-ם לקומה ה-200 התייאשו וירדו. (....)לבסוף כששאלו את בר המזל איך עשה את זה, ענה - עליתי בשארית כוחותי לקומה ה-201, ושם היתה מעלית...
ה' עוזר למי שעוזר לעצמו!
תגובות