רוצה למצוא נתיב
למילים הגבוהות יותר
לחזיונות מוארים, רוטטים
לפלס את דרכי
אל שערי דמעות -
שכך מובטחני -
לעולם
אינם ננעלים
כנפי שחר
-
"אֶשָּׂא כַנְפֵי-שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם: גַּם-שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ" (תהלים קל"ט)
ילידת 83
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] חד ונוקב. לפעמים אנשים צריכים שיציבו לפניהם מראה, שיראו בדיוק איך הם נראים. והתופעה שכתבת בהחלט קיימת... [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין. נראה לי שהבנתי. החידלון. כמו ה"לא-כלום" שכילה את פנטזיה. זה מפחיד. כאילו אנחנו צריכים להאחז ב"יש" הזה כי אנחנו מפחדים מהאין, מהלא-להיות, מחידלון. אבל נמשכים אליו באותה מידה, אולי בגלל הפחד. - הוא הרי נמצא ב"טבורו של היש". אי אפשר לברוח... [ליצירה]
- [ליצירה] אוקי, הבנתי. רק מתוך הבירור הזה אפשר לשוב א "ארצך ומולדתך" כפי שהיא *באמת* ולא כפי שחשבת שהיא, קודם, מתוך קטנות. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי! מה קרה??? [ליצירה]
- [ליצירה] סתם שאלה קנטרנית: זאת יצירה? [ליצירה]
- [ליצירה] מעולה. מבהיר היטב את הרעיון. ואת האירוניה. [ליצירה]
- [ליצירה] עשוי ממש טוב. ויפה שבכל זאת השארת פתח לתקוה - אילו היה אותו צעיר מספיק אמיץ להתמיד בקשר העין איתה, היו שניהם ביחד יכולים לעמוד מול כולם (כמו שעשו לכמה רגעים)... [ליצירה]
- [ליצירה] תודה [ליצירה]
- [ליצירה] מעניינת הפרשנות שלך לרגשותיה של מיכל. אלא שזה לא נראה לי מתאים, כי דוד כרכר ופיזז לא בעת המלכתו, ולא אחרי שגבר על בית שאול, אלא כשזכה להכניס את ארון ברית ה' לירושלים. [ליצירה]
- [ליצירה] למה להיות כאלה ציניים ומגעילים?! הבעיה שלכם זה העובדה שהוא הזכיר במפורש את עניין סיום החיים? הרי אם הוא היה פשוט מתאר כאב בלתי נסבל בלי להוסיף במפורש "הצעת פתרון" מסוג מסוים - אז זה היה בסדר. אז מן הסתם הייתם כותבים "אוי, אבנר..." או משהו בדומה. הרי כל כך הרבה מהיצירות פה מביעות כאב, על סוגיו ורבדיו השונים, וכמה יוצרים גם כתבו בעמוד-יוצר שלהם שהם כותבים מתוך כאב, או ביטאו את זה בשם שבחרו להם. וחלק גם מדברים בצורה של יאוש, חוסר מוצא, חוסר אונים וכו'. אז מה, לדבר על התאבדות זה צעד אחד מעבר למה שנראה בעיניכם לגיטימי? אתם מפחדים? ...אולי במקום לרדת על הבחור תתנו לו כמה מילות עידוד? (או שכל הרגישות שלכם שמורה לאנשים שמתבטאים בצורה שנעימה לכם? [ליצירה]
תגובות