קוי אורך ניטו

בינות לשגרת חיינו

אי שם עמוק עמוק

בעננות האופפת, הסוגרת

הופיע רקיע מעל הים.

חופת ברזל טומנת

את ליבה הכמה,

לא נותנת פתח

לגל המתנחשל הגועש,

סוגרת כסכר אדיר

אני חש, מנסה לפרוץ

קורא לרוחות השטף

לבוא ולתת לה

דרור.