ועכשיו, כשסיימתי לכתוב
ופרחו המילים מהדף
הנחתי ידי
במגירה בארון
מיותם נח העט במדף
הן כבר קצתי בזאת
ערמות של מילים,
נסיונות להסביר ולתאר
מי יבין לנפשי,
ומה טעם בכך,
ילדותי ומסורבל
לא יותר
אולי פעם
מצאתי לי חופש בשיר
כשעדיין הייתי תמים
אך עכשיו זה נגמר
וכל מה שנותר-
זכרונות של עבר
עמומים
האשתוק ואדום,
ואפסיק לנסות
או אחזור אל הדף העזוב
האשכח את הכל,
האזנח המכחול
או אזכור את אתמול
ואשוב
כי אמנם
הכרחית היא חדוות היצירה
וחשוב הוא החופש ליצור
אך חשוב לא פחות
אם צריך להרפות
לדעת מתי
לעצור.
תגובות