רציתי לפרוש כאן סיפור כאוב.
הוא כואב לי מדי.
לא אוכל לעשות זאת לאנשים טובים
יותר מדי כאב
היה יכול לצמוח מזה.
לכולנו.
מצטערת, אני לוקחת מילותיי בחזרה.
הן לא יביאו גאולה לעולם.
מדהים.
כל היופי שבזה זה שלא יודעים מה קרה, מה היה.
אחרת זה יהרוס את זה..
היא כותבת "למה" היא לא יכולה לספר, זה יהרוס אם היא תכתוב מה זה..
מדהים.
מזכיר לי מישו.
ו-"אלומה חמנית":
תספרי, תוציאי את מילותייך החוצה, את סיפורך. לא צריך לספר לכולם, לא צריך בפורום זה, אולי רק לבנאדם אחד קרוב.. את לא מכאיבה בזה שאת מספרת על הכאבים שלך.
חיים טובים!
[ליצירה]
מדהים.
כל היופי שבזה זה שלא יודעים מה קרה, מה היה.
אחרת זה יהרוס את זה..
היא כותבת "למה" היא לא יכולה לספר, זה יהרוס אם היא תכתוב מה זה..
מדהים.
מזכיר לי מישו.
ו-"אלומה חמנית":
תספרי, תוציאי את מילותייך החוצה, את סיפורך. לא צריך לספר לכולם, לא צריך בפורום זה, אולי רק לבנאדם אחד קרוב.. את לא מכאיבה בזה שאת מספרת על הכאבים שלך.
חיים טובים!
[ליצירה]
הא לך
שיר קצר/ ללא אהבה מלבד/ אהבת ישראל קלה/ כשולי מלמלה/ זה שולי/ אל תתייחס/ אני רק אחות חורגת/ לשלושת האחיות/ מנסה להמציא עוד מיתר/ באיזה שיר קצר.
מצטערת אם הוא קצת דבילי/ לפחות ניסיתי/ היה בטוב/ אל תבכה.
[ליצירה]
אף אני
בתור קוראת
קצת חדשה (ומכוערת?
אה, אופס זה לא חרוז.)
רוצה להצטרף למעגל
הימבוס הרוטט והנפעל
בהתפעמות אין קץ
מהתגובות-
ולאו דווקא מהשיר
על עור התוף שהתפוצץ
(או שמא היו אלו אטמי האוזניים
המכס, הדוד, או ששכחתי בינתיים?)
אז הייתי שמחה
להצטרף למשפחה
של המשוררים הדגולים
והמוכשרים כל כך
ולתרום שורותיי,
מחלבי ודמי-
למען העם והארץ,
ולו גם יהיו אלו דלים למדי
בטוחתני שלא תפגעו ברגשותיי.
(או שכן- ואז לא אפגע,
אמצא לי חברה אחרה
שיהוו את מעגל ידידיי.)
אושר, קץ וכו' עד בלי די.
תגובות