סונטה, תרגום, Elizabeth B.Browning © ל. ברנשטיין תֵּאֹוקְרִיטוּס זִמֵּר בְּשַׂרְעַפַּי עַל שְׁנוֹת הַדְּבַשׁ וּמִשְׁאֲלוֹת יְקָר אֲשֶׁר תַּגְשִׁים יַד-חֶסֶד יַד-אוֹצָר תְּשׁוּרָה לִבְנֵי תְּמוּתָה זָקֵן וָטַף. וּבִשְׂפָתוֹ הָעַתִּיקָה הָגִיתִי כְּשֶׁמִּבְּעַד לְשֶׁטֶף דִּמְעוֹתַי אֶת ֹשְנֹות חַיַּי הַנְּכֵאוֹת חָזִיתִי וְכָל אַחַת צֵל מְטִילָה עָלַי. עֹודִי בֹּוכָה וּדְמוּת נִסְתֶּרֶת חַשְׁתִּי מוֹשֶׁכֶת מֵאָחוֹר בִּשְׂעָרִי קֹול אַדְנוּתִי אָמַר כְּשֶׁנֶּאֱבַקְתִּי, "מִי בָּךְ אֹוחֵז ?" " הַמָּוֶת!", "לֹא. נַחֲשִׁי." וּבִצְלִיל פָּז הִנְעִים אֶת הַתְֹּשוּבָה לֹא מָוֶת הוּא כִּי אִם הָאַהֲבָה. I thought once how Theocritus had sung Of the sweet years, the dear and wished-for years Who each one in a gracious hand appears To bear a gift for mortals, old or young And, as I mused it in his antique tongue, I saw, in gradual vision through my tears, The sweet, sad years, the melancholy years, Those of my own life, who by turns had flung A shadow across me. Straightway I was 'ware, So weeping, how a mystic Shape did move Behind me, and drew me backward by the hair; And a voice said in mastery, while I strove, 'Guess now who holds thee?' --- 'Death,' I said. But, there The silver answer rang, --- 'Not Death, but Love.'