בתוך כל השקט
הזה
עצמתי עיניי
חלושות
ואז ראיתי דמותה
פוסעת בין
דקויות
המון צבעים
נשמעו
ולחש אימים
עטף
קולה הורוד
מלטף, מתפנק
וריח
של פעם,
צליל בדידות
ומרחק
[ליצירה]
עדין, אהבתי את קטיעת השורות, זה זורם גם ככה ומשרת את המטרה, מעביר את הרגש. הייתי מוותרת על הפתיחה ומשנה את שם השיר- זה קצת קיטש בעיני, ופותחת ישר ביצירה-"כימי העץ וכו'". וגם בסוף הייתי מורידה את השורה "לעץ החיים" ומסיימת: "לאיש שיקטוף, בגן."
[ליצירה]
מסר- כמה זה יפה! אני נהנית לקרוא את יצירותיך לאחרונה- יש בהם, לעניות דעתי, ובלי שמץ של יהירות- קפיצת מדרגה, ליטוש והתקדמות שינוי שאין לתארו. משהו מאוד קיצוני השתנה- הכתיבה בוגרת יותר, ממוקדת יותר ויפה!
הייתי משנה את השורות הראשונות כך: בשעת בין השמשות/כשראיתיך לראשונה/ציירתי דיוקנך בשחור ולבן/וכשעלתה הלבנה/זהרו פנייך באור נגוהות וכו'
בל זאת רק אני וזה כנראה שאלה של סגנון...
תגובות