כל כך מתחשק לי לצעוק
מה יש בי שחשבת לרגע שאוכל לעמוד במשא?
כי מה שלא הרג אותי השאיר בי צלקת יפה
אולי קצת תרפה, רק קצת
כי אוזלים כוחותי
אלמונית פלונית
-
אין הנחתום מעיד על עיסתו,אבל תמיד הצלחתי להרוס את הבצק...:-)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מראות הנפש אני רואה לך בעיניים... הצלחת להגדיר את הרגשת הבטחון במבט. כל כך אמיתי ונכון. [ליצירה]
- [ליצירה] זאת לא בדיוק הבעיה. את הכביסה המלוכלכת כדאי ורצוי לכבס בפנים,הבעיה היא לתלות אותה בחוץ שכולם יראו את הכתמים. נראה לי שהגענו לשלב הזה והיום כבר פחות מפחדים להודות שאנחנו רחוקים מלהיות מושלמים. [ליצירה]
- [ליצירה] : ) תודה רבה בנות... ...מסמיקה... [ליצירה]
- [ליצירה] אומץ מעבר לפתיחות לפרשנות יש כאן הרבה אומץ יישר כוח [ליצירה]
- [ליצירה] לא אדע לעולם-כי שאלתי וקיבלתי תשובה והאם עדיף לא לדעת לעולם,או לדעת ולאבד זו שאלה קשה. יותר קל לא לדעת מה הפסדת... [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי, לפעמים סנטימטר אחד הוא מרחק גדול מדי... [ליצירה]
- [ליצירה] איזה פספוס לא יכולתי לגלות את השיר הזה לפני המבחן באלגוריתמיקה??? זה פשוט סידר לי את הדברים יותר טוב בראש. גם נחמד וגם משכיל... טוב,למועד ב' אני אדע מאיפה ללמוד באמת [ליצירה]
- [ליצירה] *** גם התוכן וגם הצורה פשוט מעולים, שיר שנוגע. הלוואי על כולנו כאלה תשובות... [ליצירה]
- [ליצירה] אבל למה בעצב שה כן כך? למה קיימים כל כך הרבה שירים עצובים שכן מצליחים לדקור בלב ולהעביר את התחושה כל כך טוב? למה זה לא אותו הדבר עם תחושת השמחה והאושר? אולי יותר כל להזדהות עם הכאב,וזה רגש יותר מכר ושכיח? [ליצירה]
- [ליצירה] לנשמת:אני לא יודעת מה עשו לך שאיבדת אמון בחברים, אני יוצאת מנקודת פתיחה שאנשים ואפילו חברים הכי טובים לא תמיד יודעים לנחש אותי ולכן בעייני הם יכולים לאכזב אותי למרות שמבחינתם הם לא יודעים איפה טעו. ולכן כשאני צריכה משהו,אני צריכה להגיד.ולכן אני גם יודעת לקחת כל "אכזבה" במידה הנכונה,חוץ מזה שאין להם תמיד פתרונים להכל,אבל רק עצם העובדה שהם קיימים מהווה נחמה מסוימת. למשתדלת לחייך:תשמרי על החיוך,אני לא בטוחה שגם החברות הכי טובות בעולם צריכות להיות הכי שקופות זו לזו,אבל כן קיימים בעולם חברים שבשבילם הכל שווה,ואת מה שבאמת קשה להגיד ומה שבאמת חשוב להגיד,את זה הם לא שומרים לעצמם. [ליצירה]
תגובות