[ליצירה]
קודם כל ממש יפה..אבל ממש..
רציתי להפנות אותך לספר של ויקטור פרנקל "האדם מחפש משמעות" שם הוא מדבר (די בסוף) על פשר האהבה..
כדאי מאוד לקרוא..
למרות שאת חווית האהבה אי אפשר לעלות במילים...
לצערי אני יכול לומר זאת...
ועכשיו אגש לבכות לי בפינה...
[ליצירה]
מה שהתכוונתי שצריך להיות רגיש ואמפתי ולא ישר לומר "מה אתה כל כך..צא מזה!!" ולהציע פתרונות...
לפעמים הנחמה היא להיות שם עם הכואב ולחבק אותו גם אם אין פיתרון ולא תמיד יש פיתרון...כמובן שהיכולת לנחם ולתת פיתרון היא גדולה כשלעצמה..אבל היא לא באה במקום השלב הראשון אלא בנוסף לו...
וצריך להיות אומן או סתם חבר טוב בכדי לדעת לשלב בין השניים...
[ליצירה]
התרגום שלך מקסים ותודה שזיכית אותנו גם בשיר המקורי שנכתב לאחר הרצחו של אברהם לינקולן.
אך, היודעת את כי נעמי שמר כבר תירגמה שיר זה לאחר מותו של יצחק רבין ויש לו ביצוע מדהים של מיטל טרבלסי. מומלץ מאוד לשמוע
הו רב - חובל, קברניט שלי,
סופה כבר שככה
אל הנמל שבעת - קרבות חותרת ספינתך
זרי - פרחים, פעמונים, המון אדם צוהל
כאשר ספינת הקרב שלך קרבה אל הנמל
אבוי ליבי ליבי ליבי
הו כתם דם שותת
באשר רב - החובל שלי
צונח קר ומת
ליבי ליבי ליבי
הו כתם דם שותת
הו רב-חובל, קברניט שלי, הקשב לקול פעמון
לך כל הדגלים כולם, לך תרועות המון
רק לכבודך ביום חגך ינוע הקהל
ובקולם תקוות - עולם לנס המיוחל
אבוי ליבי ליבי ליבי
הו כתם דם שותת
באשר רב - החובל שלי
צונח קר ומת
ליבי ליבי ליבי
הו כתם דם שותת
הו רב - חובל, אבי שלי, זרועי תתמוך ראשך
סיוט הוא לראותך פתאום נופל על סיפונך
רב - החובל אינו עונה, שפתיו חוורו אילמות
הוא לא יחוש מגע - ידי
הוא לא ייתן לי אות
אבוי ליבי ליבי ליבי
הו כתם - דם שותת
באשר רב - החובל שלי
צונח קר ומת
ליבי ליבי ליבי
הו כתם - דם שותת
עוגנת הספינה לבטח, המסע הושלם
נוצחו כל סכנות הדרך, כל אימי - הים
כשבנמל קהל יצהל אני אצעד אבל
על הסיפון עליו נפל אבי, רב – החובל
אבוי ליבי ליבי ליבי
הו כתם-דם שותת
באשר רב-החובל שלי
צונח קר ומת
ליבי ליבי ליבי
הו כתם - דם שותת
תגובות