התנפצתי. כאן, על הרצפה, למרגלותיך. התחלקתי כולי לאלפי רסיסים קטנים של צער, שעכשיו מפוזרים בכל מקום. כל רסיס כזה הוא חלק ממני, כל רסיס כזה מסמל את מה שהייתי, והיינו, ואף פעם לא נהיה. ונשברתי. כמו מראה גדולה, שרגע הקריסה שלה דרמטי וכואב, נפלתי. תיזהר, ילד, תיזהר.. תזהר לא לדרוך לי על הרסיסים.. ופתאום, הגעת, ובצעד קל, אפילו בלי לחשוב- ריסקת לי את החלומות.. רסיסי עמקי נשמתי נעלמו להם, והפכו להיות חלק מאבק רגליך. כאילו הם רק רסיסים...