מחובר סוף שיעור א', והוא ממש סובל. כמה כבר אפשר? נכון, החבר'ה די בסדר, והרמי"ם תותחים אחד אחד, ועל השיעורים של ראש הישיבה בכלל אין מה לדבר. לא מצטער לרגע שבחר ללכת לישיבה, אבל מאז שהגיע, הבעיה שלו רק מחמירה. האמת, זה כבר התחיל בתיכון. כבר אז, הוא הלך לדף היומי שהעביר הר"מ שלו, וזה ממש עשה לו את זה. הוא ישב שעתיים כל ערב לחשוב, לעכל, להתחבר עוד קצת. בישיבה, מאחורי הגב, אומרים שיוני "מחובר". כן, הוא כבר יודע. הוא שמע את זה פעם כשנכנס לפנימייה, ואז השתרר מין שקט לא נעים כזה, של מבטים מושפלים ואנשים שמתפזרים לחדרים. הוא מתחבר להלכה, וגם לגמרא עיון, ואפילו לשיעורי מוסר. כל שיעור או סדר מציפים אותו ברגשות ותחושות שקשה לו להכיל. ועכשיו כשכל היום לומדים, זה ממש "עומס נפשי", ככה הסביר לו הרב אהוד. "לא נורא", אמר לו פעם איזה אברך משיעור ה', "כולם עוברים את זה במוקדם או במאוחר. זה יעבור עם הזמן". אבל אצלו זה ממש קיצוני. מילא להתחבר בסדר משנה-ברורה, וגם להתלהב משיעור ארוך בטור בית יוסף. אבל הוא גם מתחבר לגמרא בקיאות, וללימודי מחשבה. רס"ג, ואור-ה', איזו עוצמה רגשית. טוב, לא לכל סדר אמונה-מחשבה הוא מתחבר. אפילו לו קשה להתחבר לחסידות או לעין-איה והרב סולבייצ'יק. זה לא ממש מעניין, ואפילו די משעמם, אם מותר להגיד ככה על דברי תורה. בכל אופן, אם הוא היה מתחבר גם לרב קוק, זה באמת כבר היה מוגזם. לפעמים הוא בוכה או יוצא החוצה לרקוד משמחה אחרי איזה תוספות ארוך. לפעמים הוא לא נרדם עד איזה שלוש מרוב מחשבות על הסוגייה האחרונה, מנסה לעשות סולחא בין רש"י לריטב"א, אבל את זה החבר'ה לא יודעים, ואולי עדיף ככה. הוא ישב עם הרב אהוד איזה שעתיים, והסביר לו את הבעיות, והרב, בעיניים חכמות שכבר מכירות את כל הסיטואציות האלו, רק ישב והקשיב. "ואולי בכלל הייתי צריך ללכת למכינה?", סיים יוני בעיניים עצובות. "תשמע", אמר לו הרב אהוד אחרי יומיים, "דיברתי עם ראש הישיבה, והסכמנו שאין מה לעשות. לכל אחד יש את האות שלו בתורה, וגם לך". יוני הקשיב בריכוז. "אם אתה טיפוס של חסידות, וזה ממש ממש לא מדבר אליך, אז אתה צריך להשקיע בחסידות. אולי כדאי לך להוסיף גם קצת הרב קוק. תשקיע פחות בגמרא והלכה, כדי שזה לא יפריע לך לישון בלילה". * * * ויוני מאושר. לומד שני סדרים חסידות ואמונה, והוא משועמם. רק בין סדר לסדר, כשיש איזו חצי שעה, הוא משקיע בגמרא, משהו בשביל הנשמה. הרי בסך הכל זה גם חלק מהתורה, ואין מה לעשות, צריך ללמוד גם את זה. לפעמים הוא גם עושה מישמר ביום חמישי בלילה, לפני שנוסעים הביתה, גונב עוד איזו שעה של שו"ע ופתשי"ם, אבל לא יותר מזה. אסור להיסחף. יש תורה ויש תבלין, וכל דבר בעיתו.