זוֹכֵר ששִׂחַקְנוּ קְלָפִים ?

אֶל תִּירָא פֶּן תַרְפֶּה אַהֲבָה אֲחִזַתָּה בְּנְדַנְךָ

תִּכְרוּךְ סְבִיבְךָ אֲחִזָה הַמְּפָתֶּה וְהָאִלֶמֵת

דִמְמַת בִּטְנֵךְ, עֵת האבחה, מַגְלֵב חוֹתֵר בָּהּ

בָּא בִּבְשַׂר גָּלוּי, מֵצָלֶק אוֹתוֹתָיו – נֶצַח.

אֶל תִּירָא מֵהַדָּם הניגר מְרַגְּלֵיךָ, הַשָּׁחוֹר,

פּוֹעֵם חוֹצָני, חוֹתֵם עִקְּבוֹתָיו שֶׁלֶג,

מַצְלִיב בְּנִשְׁמָתְךָ סִבְלוֹת כְּאֵב, טָהוֹר,

מַשְׁמִים בְּצִיִיָה גְבִישֵׁי חומרניות דְּחוּיָה.

אֶל תִּירָא מצְלִלֵיהָ המשסעים שֶׁל הַתְּשׁוּקָה

בְּעוֹד קוֹרְעִים לִגְזָרִים אֶת רִגְשׁוֹתיךָ הֵעָבַרוּ,

תדדה באווירתו רֶגַע, חיבוטי צוּקִים רַכִּים,

תַרְפֶּה! דְהַר תַּחְתִּית, הָתֶז צִבְעָם אֱדוֹם.

אֶל תִּירָא מִצְּלִיליָּה הדּוֹעֲכִים שֶׁל פְּעִימַת הַלֵּב,

הָרֵי זֶה... הַחֵלֶק הַטּוֹב בְּיוֹתֵר.

אַס גּוֹבֵר עַל מֶלֶךְ.

יָדַעְתִּי, יָדַעְתִּי.