מהן שבע דקות לעומת הנצח
לכן, בואי נחזור אל אותם מקומות ישנים
בהם תחבנו ראשינו בין הכרים
יכולנו לישון כל היום
חלמתי.
שי דוידס
-
"שיר החושף עצמו בשבעה מתוך עשרה, הוא שיר טוב, אך שיר החושף עצמו בחמישה מתוך עשרה, לא יישכח לעולם." (באשו)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מעט אקספוזיציה מהן שבע דקות לעומת הנצח - [סימן שאלה, לא?] לכן, בואי נחזור אל אותם מקומות ישנים - [בתחילה, לא מצאתי בשורה זו משמעות, לא אפיון ישיר ולא עקיף, מקומות ישנים [עתיקים, עבר]. בסופו של השיר.. עלתה בי נקודה שונה, אולי התכוון המשורר [או שלא] לישנים [בסגול תחת ה-ש'], מקומות שישנים [נמים]. בהם תחבנו ראשינו בין הכרים - מסתדר גם על צד הישנים-סגול, ביטוי המכיר בכוח הסקרנות הקולקטיבית, בלשון עמך: "דחפנו ראשנו במקום לא-לנו... והסתבכנו, או: דחף את האף". יכולנו לישון כל היום - פשוטו ? חלמתי. - התרה. תוצאה. בגדול, שיר קצרצר וטעון, זיהיתי בו חרטה על העבר, קבלה לעתיד, נהנתי מנתוחו ונסיון ההבנה. המשך בדרך זו [הקצרה?], שי. פאתוס. [ליצירה]
- [ליצירה] סחטיין על התגובה [ליצירה]
- [ליצירה] הנה. זו היצירה. אין דמיון. האחרונה יותר מפותחת. כך אני חושב. לא? [ליצירה]
- [ליצירה] "אין מילים", לצערי טעית. דווקא יש כאן "סופר" רגישות. והנה אסביר: הבחורה רוצה "רק עוד פעם אחת". אהבה או "מעשה אהבה" אחרון לפני שהוא עוזב אותה (את מבינה שהיא לא ממש רוצה שהוא ילך עכשיו) ואז הוא אומר לה "ולאחר שאתן לך..לא תיפגעי? בודאי (שכן)". יש אצלו מלחמה גדולה בין היצר שאומר לו ללכת על זה כי לא כל יום בחורה נפתחת לפניו אך מצד שני המצפון שלו... מנקר מנקר מנקר. מתוך החשיכה תבוא ההארה. לכן, מבקש להדליק את האור. עכשיו אפשר לחשוב בהגיון. אבל לפני כן- שתלבש חזרה את החולצה. ועכשיו? [ליצירה]
- [ליצירה] כיף לקרוא אותו שוב [ליצירה]
- [ליצירה] חוצמיזה רן, תודֶה. [ליצירה]
- [ליצירה] או. זו שירה. [ליצירה]
- [ליצירה] כן. ועוד הרבה דברים אחרים. [ליצירה]
- [ליצירה] והכפפות, הלא הן דביקות מדביקותו של הפופ או ממגע ידו של השני? [ליצירה]
- [ליצירה] תודה חברים! [ליצירה]
- [ליצירה] ומי עוד? [ליצירה]
- [ליצירה] גברים- אולי היא יודעת שיודעים להזיל. אותך- היא צריכה להכיר יותר טוב. [ליצירה]
תגובות