בין כל הלבן הזה
אני נזכר איך פרשנו מרכבות
חיברנו סוסים
ודהרנו.
צליפת השוט עוד נשמעת
באזניי
הקולות הסוחפים.
זה בא בהפתעה-
המכשול.
אני משחק בשלהבת הנר
מעבירה בין אצבעותיי
משחזר וחוזר..
חורף שעבר עוד היינו יחד.
[ליצירה]
יש פה הסחפות בלתי נשלטת אך לא מסודרת. מעין כתיבה אסוציאטיבית אבל העומק שהיה צריך לנבוע, משום מה לא עובר.
דרוש עריכה.
ואולי כך יראה:
האם אני רואה סיכוי לאהבה באופק?
אה - הה
אינסטינקט הגעגועים הנשי
זוקף את אוזניו הרגישות.
ללא שליטה רצה בתבואה בין שועלים ואש בזנבי
נובחת צורחת געגועי לירח -
ואהבה ושלווה בשדותינו - אין.
ועכשיו בזהירות יפתי,
בזהירות פחדי,
פן יברח ממני ליבי
ואני אגרר אחריו -
פחד יפתי, פחד ליבי
פחד.
[ליצירה]
בא בימים, תודה על העצה אבל אני בא ממקום אחר. אני בא ממקום שאני מאמין שהיא תוכל להבין. ואני מסביר לה איך. אין כאן סימן שלאלה בסוף. חוצמיזה, נימת השיר היא של שלמות וסימן השאלה בסוף יגרע מכך.
תודה בכולופן. (שמח לשמוע תגובות).
תגובות