בין כל הלבן הזה
אני נזכר איך פרשנו מרכבות
חיברנו סוסים
ודהרנו.
צליפת השוט עוד נשמעת
באזניי
הקולות הסוחפים.
זה בא בהפתעה-
המכשול.
אני משחק בשלהבת הנר
מעבירה בין אצבעותיי
משחזר וחוזר..
חורף שעבר עוד היינו יחד.
שי דוידס
-
"שיר החושף עצמו בשבעה מתוך עשרה, הוא שיר טוב, אך שיר החושף עצמו בחמישה מתוך עשרה, לא יישכח לעולם." (באשו)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] הרצון האמיתי להיות אדם לפעמים הוא להיות. ולא מעבר. [ליצירה]
- [ליצירה] ומי עוד? [ליצירה]
- [ליצירה] כן אחד וה"דבר" שלו. תודה, לבן אינטלקט ממשוקף [ליצירה]
- [ליצירה] הגעגוע, ככמיהה לדבר החדש והרענן עצמו כמו שהיה בתחילה- מרצונו או שלא נכנס לארגז ובכך השאיפה "להתחדש". וכל המוסיף גורע [ליצירה]
- [ליצירה] אני יכול לומר שאני מבין שסגנון זה מביא את הקורא לקרוא ברצף, עם הפסקות במקומות הנכונים- בדיוק איך שהיוצר רוצה. נכון? מה גם שזה יותר זורם מאשר "לרדת שורה" עם העין. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, זה נהדר! [ליצירה]
- [ליצירה] או "סייג לחכמה"... [ליצירה]
- [ליצירה] השאלה היא: מהי חשיבותו של הצל. לא? אם הקדשת לכך שיר שלם, זה בטח אומר משהו, לפחות עלייך. [ליצירה]
- [ליצירה] כן. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר יפה. היית מפריד בין הבתים. [ליצירה]
תגובות