ופתאום נעטפתי עצב
מין קדרות שחורה-אפורה
ושמרתי הכל בתוכי
כמו קנקן שאין בו.
ורק מילים סובבות, סודדות
מי לה' אלי
נשפכו אל החוץ התוהה
ותעיתי
מטייל כבן-לוויתו.
[ליצירה]
---
הפחד מפני כל מיני דברים שכאלו בחיים, מפני העתיד.
כשהוא מכה בך, כשאתה מקווה לעולם שלם וטוב, ובסופו של דבר קשה לפעמים.
באמת בהצלחה.
(ד"א, יש לי משפחה בשלעבים)
[ליצירה]
לדעתי, (בתגובה שלך לתגובה שלי)
בן-אדם צריך לעשות את הבחירות שמתאימות לו.
כרגע, כמו שנראה לי בעיניים של שביעיסט, אני לא אלך לישיבה שבה הגמרא תופסת מקום לימוד עיקרי. אולי אני אלך לרחובות. ולמה - כי אני לא מתחבר לזה ולא רוצה ללמוד את זה, ואני לא אעשה בחירה שאני לא שלם איתה.
(ייתכן מאוד שזה ישתנה, ייתכן גם שלא, זאת לא הנקודה)
הוא עשה בחירה שכרגע לא מתאימה לו (יכול להיות שבעתיד ילמד שאם הוא חיבר את עצמו למסגרת, האידיאל הוא לא לחרוג ממנה), ולדעתי, כמו שזה נראה, הוא טעה. כי יש דברים שהוא יתחבר אליהם יותר.
לעניות-דעתי, אם נאמר הוא היה מנגן בלילה בשדה במקום לישון, או מוותר על משהו רשות (השתתפות בהרצאה של רב על דיני ממונות, לדוגמה) כדי לנגן, אפשר היה לומר שהוא השכיל להבין את הדרך.
תגובות