ופתאום נעטפתי עצב
מין קדרות שחורה-אפורה
ושמרתי הכל בתוכי
כמו קנקן שאין בו.
ורק מילים סובבות, סודדות
מי לה' אלי
נשפכו אל החוץ התוהה
ותעיתי
מטייל כבן-לוויתו.
[ליצירה]
---
אך בסוף אתה נשאר
כי זה המקום שלך
אחרי הגלים בים, המלטפים, המבקשים,
אחרי מעלה ההר, הלוקח, הפורח,
אחרי המקום הסודי הזה שנמצא מעבר לאופק,
שבכולם הייתי ואל כולם ברחתי,
חוזרים.
=====
הרעיון הזה חסר.
[ליצירה]
---
מאוד מאוד אהבתי.
הסיפור קולח, זורם ומרגש. נסיונות ההתחברות, ההשתתפות, השרשרת האינסופית של אנשים ואהבה.
וההסתכלות על האנשים באוטובוס ובשטיבלך, ממש הזכירה לי את עצמי.
תגובות