נגעת בי. נגיעה של שנייה. שנייה ארוכה ומייגעת כואבת וחודרת קורעת את נשמתי האפלה לחתיכות חתיכות נגיעה הממיסה את הלב, שוברת אותו לרסיסים רסיסים קטנים קטנים, חדים ודוקרים אמרת לי "אני אוהב אותך" מילים שלא אשכח לעולם. עיניי זלגו דמעות של ילדה תמימה וטהורה הפעלת עליי כוח, מרדתי בך והתנגדתי הסתכלתי ישר בעיניך-מבט תמים וחף מפשע עינייך מלאו זעם אלוהים, זעם שלא אשכח בחיים כל נגיעה שלך- הרגשתי את הגהנום מתפרץ מתוכי זועק לצאת. גופי אומר לא נשמתי אומרת לא. נענקתי מכאב נפשי, כאב אין סופי. כאב שאין כמותו. ואתה?... המשכת בשלך. ואני?...בכיתי ובכיתי. דמעות של עצב, דמעות קפואות דמעות מפוחדות. "למה? למה?" החדרת לי קלשון ללב. ואז שיחררת אותי, לא עשית לי כלום. גופי נותר טהור כהיה. אך נשמתי התלכלכה. בזפת שחורה למה, שאלתי למה! שתקת שתיקה ארוכה ומייגעת. התבוננת בי. מבט אחרון... ועזבת אותי לטבוע בגהנום האישי שלי.