מעל שדות חיטים,
נפרוץ בשחר!
כלובן יונים,
ניתלש מהאדמה.
בזהב שיבולים,
נכה שורש;
מול אור השמש,
השופע תקווה.
ננשום אוויר,
המשכר כיין!
נסלול דרכים,
אל המחר, כעץ הדר מלבלב.
קני צבאות העולם,
לחרמשות נַסֶבַה!
מעל פנינו,
זיעת הניצול ננגב!