מעל שדות חיטים, נפרוץ בשחר! כלובן יונים, ניתלש מהאדמה. בזהב שיבולים, נכה שורש; מול אור השמש, השופע תקווה. ננשום אוויר, המשכר כיין! נסלול דרכים, אל המחר, כעץ הדר מלבלב. קני צבאות העולם, לחרמשות נַסֶבַה! מעל פנינו, זיעת הניצול ננגב!