מדוע עזבת? נותרתי לבדי,

ללא אהבתך, פעם היית לצידי,
 
המשכת הלאה, אל עתיד ורוד יותר,

ואני מתפללת שתחזור, אסור לי לוותר.

הלב נסדק, תקועה עדיין בעבר,

חלפה לה עוד שנה והלב כבר נשבר...

את הכאב שספג כבר לא יכל לשאת,

לא קיבל הוא אהבה, גם לא יכל לתת.

בין שברי הגלים, הדמעות נסחפות,

לאט לאט, השכבות מתקלפות,

והלב נחשף אל עוד כאב מר,

כאב שנקרא זכרונות העבר...

העבר שלא מרפה וחוזר להכות,

העבר שמזכיר לי עד כמה פגעת בי עמוקות.

צריכה לשנוא אותך, אך בכל זאת אוהבת,

שוכחת, סולחת ושוב מתאכזבת...

בין זיכרון לזיכרון מזילה עוד דמעה,

לצד כאב הגעגוע שוכן כואב הקנאה...

הקנאה ששורפת אותי לאט לאט,

הקנאה שתגמור אותי עוד מעט.

הידיעה שלמענה עזבת אותי,

העובדה שלעולם לא תשוב להיות איתי...

מראה לכולם שאני חזקה,

שדבר לא קרה, שאיני במצוקה,

אך בעצם צועקת ללא מילים,

"עשה שיבחינו, אנא אלוהים!"

תגרום להם לראות שרע לי בלב,

שכבר המון זמן הנני שרויה בכאב.

רוצה עזרה מבלי לבקש,

לא רוצה שירחמו, לא רוצה להתבייש,

אין עם מי לדבר, איש אינו יודע,

גם לא רוצה שיידעו, אך בפנים זה פוגע.

רק אתה מודע לסבל שלי,

פעם היית עושה הכל בשבילי,

אבל עכשיו אתה אפילו לא שואל,

יודע שכואב לי אבל סתם מזלזל,

אומר תמיד שעם הזמן זה יעבור,

אך הזמן עובר ואני ממשיכה לסבול...

אני כבר ממזמן שייכת להסטוריה שלך,

פעם הייתה זו אהבה ביני לבינך,

אומרים שהאהבה אף פעם לא נגמרת,

היא פוחתת, אך לעולם לא נעלמת,

אז יום יבוא והאהבה שלך אליי תשוב,

יום יבוא ותגיד לי שאתה אוהב אותי, שוב ושוב,

יום יבוא ותאהב אותי כמו שאני אוהבת אותך,

יום יבוא ותרצה אותי, אבל אני...

אני כבר לא ארצה אותך...