לילה.
מסיבה.
החוצה.
כביש.
טרמפ.
------------------------------------
עמדתי על הכביש, פורשת את ידי בסימן איתות לכל רכב שעובר. שום דבר. איזה שיט... לא מספיק המסיבה המחורבנת עכשיו גם טרמפים נעלמו מהעולם. התיישבתי קודרת על המדרכה המאובקת ובהיתי בחוסר מעש בשמיים השחורים הפרושים מעלי.
מכוניות המשיכו לעבור בכביש. לא היה לי חשק אפילו לקום ולנסות לעצור אחת מהן. נשארתי לשבת. שתי אורות מרצדים האטו עד שעצרו לגמרי. קמתי באיטיות, הנהג, בחור, שאל: "ירושלים?", מזל מהשמיים. עליתי והתיישבתי במושב הקדמי.
"את מירושלים?", שאל הבחור. היה לו שיער חום כהה והוא היה נראה בן עשרים ושש לכל היותר.
"כן", השבתי אני בהמהום. לא היה לי חשק להתחיל עכשיו לדבר.
"אה..קצת מאוחר עכשיו, לא?, בחורה כמוך ככה לבד עוצרת טרמפים, זה מסוכן קצת, את לא.. את לא חושבת?", שאל בקול קצת מוזר.
איזה בחור מוזר, למה עליתי איתו?, טוב מה התחלת לפחד לירון? הרגעתי את עצמי.
אז המהמתי משהו והפניתי את מבטי לחלון. הייתי מעורפלת והתחלתי להתנמנם, הסתכלתי בכבדות על הדרך העוברת, הבחור האט את המהירות, והאוטו היטלטל קצת מצד לצד, פקחתי את עיני לחריץ קטן ולפתע ראיתי שאני לא מכירה את הדרך, ושאנחנו בכלל לא על הכביש הראשי.
"סליחה, לאן אתה נוס..."
כף יד גדולה תפסה כמו צבת את שתי ידי בעוד האחרת משכה אותי לאחור, ניסיתי לצעוק ובום..מכה הממה אותי על הראש, מתוך ערפול כואב ניסיתי להיאבק אבל מכות המשיכו לנחות על ראשי, על בטני, הכאב צרב אותי.
ניסיתי להגיע לדלת בידי, אבל הבחור משך אותה בחוזקה בחזרה וכבל אותה מבלי יכולת לזוז, הרגשתי כאב חד מתפשט.
הוא פתח את רוכסן הסוודר שלבשתי וקרע את החולצה שמתחת.
הבנתי מה קורה, הידיעה הכתה אותי, לא ידעתי מה לעשות, דמעות חמות זרמו על לחיי, אין דרך מוצא, אין....לא!! לא!! די!! צרחתי. שתי סטירות. הוא הזדקף כדי לפרום את כפתורי מכנסיו, תוך כדי שהוא כובל אותי בחוזקה לבלי יכולת לזוז.
חוסר אונים, תבינו אותי, חוסר אונים.
ורע כל כך רע. אין מה לעשות, אני לא יודעת מה לעשות.... שמישהו יעזור לי בבקשה.. תבינו את הכאב שלי, בבקשה, תעזרו לי, שמישהו.. שמישהו יעזור...
התנפצות. הרס.
ערפל הולך ומכסה אט אט את כל החלומות, התקוות, החיים.
הפחד משתק. והכאב קורע.
מה עשיתי שהיה כל כך נורא?
מה..?
-----------------------------------
לילה.
מסיבה.
החוצה.
כביש.
טרמפ.
מה שנותר כבר איננו.
נמכרתי.
הוצעתי לרבים.
חוללתי.
אני אינני אני.
את הלילה ההוא האופל לא לקח...
והוא ניתן לי במתנה.
כפיצוי על עצמי
שנגמר.
-----------------------------------
תגובות