בואי
הכנסי איתי לגזע העץ.
חם.
נכון?
לח.
עכשיו הסירי עינייך
שימי בצד
כרעי ברך
שאשמע
שאראה במו עיניי
איך את חוזרת על מה שיהיה
ומה שהיה לא יקרה.
עכשיו את מבינה זבוב
שתלשו לו את הכנפיים.
[ליצירה]
ממש התלהבתי בסוף השיר. מין חיוך כזה שנמרח על הפנים ואתה לא יודע למה. די נועז, הייתי אומר.
לא הייתי מספר אותו לילדיי (כשיהיו לי, בעז"ה) אחרי השינה. נפלא!
[ליצירה]
וזה קרה כי זה היה צריך לקרות
ולגמתי ונספגתי בתוכך
ואפילו שירד
כאב
כי הרחבתי שפתותייך
וזרמתי ותוכך.
ועם כל זאת
החזקתי בידך
ובליטוף קל אמרתי
יבוא עוד
ויעבור.
תגובות