בלי לעוג עוגה ובלי לעמוד בתוכה.
קיפלתי את כנפיי שלא ימוקו.
שמיים שחורים וטיפות על זגוגית המשקפיים
והעולם ואני מתקרצפים
בהבעה של עונג כלבלבי בל יתואר.
וראשי נמלא טל
ליבי רסיסי לילה רָ
טוב.
[ליצירה]
...
אני לא מכירה את התמונה המקורית (אבל כן בטוחה למדי שאני מכירה את אחד המתפללים...).
התמונה הזאת עובדת, ועובדת מצויין.
הייתי מוותרת על הצבעים, אתה לא זקוק להם.
לגבי השם- הייתי מסתפקת ב"התנתקות".
וממזי, פוטושופ. זה הכל.
[ליצירה]
...
לא הייתי קוראת לזה ציניות.
אם כבר, אז החיים ציניים. לא המצאתי שום דבר בקטע הזה.. נכון שזה תיאור מנקודת המבט שלי, אבל עדיין...
בכל מקרה, יהיה טוב.
*אתה יודע*.
[ליצירה]
...
גם אהבתי (למרות שאני לא משוכנעת שהמסר בסוף היה הכרחי... [עזבי, אני מושפעת מהסמינריון, טחנו לנו את המוח עם שאגות "אל תגידו את המסר א-ף פ-ע-ם!!! זה מיותרררררררר!"]).
וגם רציתי להגיד, שתסתכלו כמה יצירות יש באתר כרגע.
מגניביישן.
[ליצירה]
..
אם הבנתי נכון, אז.. הזכיר לי אותי, פעם..
סוף השיר אולי באמת צריך טיפה שיפוץ- לא מבחינת התוכן, אלא הסגנון- משהו שם קצת לא משתלב...
ואודיה, אני אשמח דווקא לשמוע..
[ליצירה]
...
ומי כמוני
שידעה את הגוש החוסם בגרון
בלשיר לבד אל הרוח
שחיבקה את עצמה בלילות אבודים
ובכתה סתם כי קר
וצחקה על הפאתטיות,
שהלכה אל הדואר
סתם כדי לראות שלא הגיע מכתב--
(ומצאה בסוף כתובת :)--
יודעת אֶת שאָת
ויודעת אֶת שתהיי
ומוסרת לך חיבוק חם
וטפיחה על שכם.
שווה לחכות.
תגובות