בשנים האחרונות, נטוש ויכוח, הן ברמה אקדמית והן ברמתם של פשוטי עם כאן בארץ, לגבי השאלה: מה צריך להיות יעדה של אמנות זו או אחרת? האם, על יצירה אמנותית, להיווצר לשם יופי גרידא; או שמא, על כל יצירה להיות בעלת מסר ויעוד, אשר חורגים אל מעבר ליופי חיצוני הנראה לעין, או נשמע לאוזן. לדעתי, אמנות שקיימת לשם אמנות, אינה משרתת שום מטרה חוץ מלגרום הנאה לאלה המסתכלים ביצירותיה. ולדידי, אמנות כן חייבת לשרת מטרה כלשהי, בין אם חיובית לבין שלילית. אין לי ספק, כי היוצר שמעולל יצירותיו לשם יופי חזותי או שמעני בלבד, הנו אדם צבוע, שאינו מוכן לחשוף בפני רבים את הגיגי ליבו על השלילי והאפור המציף את העולם. במקום זאת, הוא מוכן להלל כל שליט וכל ספונסור, שייתן לו ליצור, אפילו כאשר יוכרח להלל דברי שקר ובדייה, שנועדו לחפות על פרצופו האמיתי של נותן חסות. על השלילי, הוא לא ידבר מעולם, כיוון שהוא מרגיש את עצמו עבד של מי שמשלם או תומך בו באופן זה או אחר. על כן, אני חושב שהאמנות צריכה להתקיים לא לשם יופי עקר וחסר מטרה כלשהי; חסרת שליחות ציבורית. אלא, על האמנות להיות כלי להעברת מסרים שהאמן מאמין ודוגל בהם.