למאמר המעודכן שלי, בבלוג תורה ומדע, אנא גלוש לבלוג תורה
ומדע בכתובת:
http://toraumada.blogspot.co.il/2014/09/Ki-Tavo-cloth-fire-resistant-asbestos.html
בגדים חסיני-אש
נאמר בפרשתנו: "ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר לא בלו שלמותיכם מעליכם ונעלך לא בלתה מעל רגלך" (כט, ד). במדרש דברים רבה, דורשים על הבגדים שלבשו בני ישראל כך: "ד"א לא בלו שלמותיכם ר"א בנו של רשב"י שאל את ר"ש בן יוסי חמיו … א"ל ולא היו צריכין [הבגדים של בני ישראל] תכבוסת ? א"ל הענן היה שף בהן ומלבנן. א"ל ולא היו נשרפים מן הענן שהוא אש? א"ל אל תתמה על זו אסיטון הזה אין מגהצין אותו אלא באש אף בגדיהם שהיו מעשה שמים היה הענן שף בהן ואינו מזיקן" (פרשה ז, יא). מהו אותו בגד "אסיטון" שמגהצין אותו באש ואינו נשרף? "הערוך" מוכיח, שהגירסא הנכונה היא "אמיינטון" ולא "אסיטון", ומוכיח זאת בין היתר מהמדרש בשיר השירים רבה, שהוא זהה בעניינו לזה שהובא לעיל, אלא שהגירסא בו שונה: "אמר ליה ולא היו צריכין תכבוסת? אמר ליה הענן היה שף בהם ומגהיצן. אמר ליה ולא היו נשרפים? אמר ליה צא ולמד מן אַמִיינְטוֹן הזה שאינו מתגהץ אלא באור" (פרשה ד, ב). מהו "אמיינטון" והאם הוא לא נשרף באש?
האמינטון הוא אחד ממיני האזבסט, ולפיכך אתייחס לאזבסט ככלל:
אזבסט - שמה של קבוצת מינראלים המצויים בצורת עורקים בתוך סלעים אחרים. חומר האזבסט מכיל לרוב גם חומרים זרים, כתחמוצות של מגנזיום וסידן ולעיתים גם ברזל. את האזבסט חוצבים מתוך בורות גדולים ופתוחים. החומר המתקבל אינו קשה ומוצק כמו חומרים מינראליים אחרים, אלא הוא עשוי סיבים רכים, המזכירים משי. אורכו של סיב כזה יכול להגיע ליותר מ-60 סנטימטרים. כיוון שהאזבסט עשוי סיבים, אפשר לארוג ממנו יריעות, כאילו היה צמר או כותנה.
לסיבי האזבסט צרוף של תכונות מכניות וכימיות שאינו מצוי במחצבים אחרים. סיבי האזבסט הם בעלי חוזק מכני ניכר, אינם נשרפים והם מגלים כוח בידוד לגבי חשמל, חום וקול. האזבסט יכול לעמוד גם בטמפרטורות שבין 1,000 ל-1,500 מעלות צלזיוס. סוגים מסוימים שלו יכולים לעמוד אפילו בטמפרטורות של 2,500 מעלות.
האזבסט משמש לאדם לצרכיו כבר מאות שנים. במקדשים קדומים היו משתמשים בו להתקנתן של פתילות ללפידים. שלא כפתילות רגילות, העשויות כותנה, פתילות האזבסט אינן נשרפות. הקדמונים הכינו מאזבסט מטווה בלתי נשרף; אצל פליניוס הוא מוזכר ששימש להכנת תכריכי גופות מתים נשרפים.
מחירו של האזבסט היה יקר מאוד ורק במאה ה-19 ירד מחירו בצורה משמעותית, כך שניתן היה לנצלו בכמויות גדולות גם בתעשייה, לצורכי כיבוי אש או מניעתה. כיום משתמשים באזבסט להתקנת אותם חלקי מכוניות, המתחממים מאוד בשל החיכוך, כגון רפידות הבלמים והמצמד. מאזבסט מתקינים גם ציפויים לדוודים, לוחות חסיני-אש לציפוי בניינים וגגות, ותלבושות-מגן.
כאמור, בחז"ל האזבסט מוזכר בעיקר בשם "אמינטון", ממנו הכינו מטווה חסין-אש . כנראה, הרבו להשתמש בו בימיהם, עד כי בררו את דינו, אשר השורפו בשבת חייב משום מלבן, אחרי כי שריפתו זו היא כביסתו ולבונו: "רב כהן בשם רבנן דקיסרין: המיינטון חייב משום מלבן"(תלמוד ירושלמי, שבת ז, ב).
היו שלא הכירו את ה"אמינטון" ולכן שגו בפירושם [ע"פ "מבחר כתבים" מאת רבי מתתיהו שטראשון, במאמר על "אמיינטון" עמ' רנ-רנב]. למשל, בפירוש "מתנות כהונה" (דברים רבה, סוף פרשה ז) הסביר ש"אסיטון" הוא "בגד עשוי מצמר סלמנדרא, שהוא מין חיה שנבראת במקום שבוערין בו אש ז' שנים ". אמונה זו, שניתן לעשות מסלמנדרא בגד חסין אש, מופיעה כבר בילקוט תהלים (רמז תרצ"א) ובזוהר ויקהל (דף צה) וכנראה מהם לקח בעל "מתנות כהונה" את הרעיון לפירושו הנ"ל.
