למאמר המעודכן שלי, בבלוג תורה ומדע, אנא גלוש לבלוג תורה
ומדע בכתובת:
http://toraumada.blogspot.co.il/2014/07/Matot-anger-and-Human-Heart.html
הכעס-מידה רעה גם מבחינה רפואית נאמר בפרשתנו שמשה רבנו כעס על פקודי החיל על שהחיו את הנשים: "ויקצוף משה על פקודי החיל שרי האלפים ושרי המאות הבאים מצבא המלחמה" (לא, יד). בהמשך בפס' כא נאמר: "ויאמר אלעזר הכהן...". הפרשנים מסבירים מדוע אלעזר הכהן מצווה על ההלכות ולא משה; ב"מעם לועז" מבאר ע"פ הגמרא (פסחים סו, ע"ב): "מפני שקצף משה על פקודי החיל, על שהחיו הנקבות, נתעלמו ממנו ההלכות האלו, ובא אלעזר הכהן והודיע להם את הדינים, שכל חכם אם כועס חכמתו מסתלקת הימנו, ואם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו. ואם משה נענש, ולכן נתעלמו ממנו ההלכות, על אחת כמה וכמה לאדם שכועס על דברי הבל של העולם הזה, שעונשו יהיה גדול". הרמב"ן באגרתו המפורסמת ממליץ לא לכעוס: "תתנהג תמיד לדבר כל דבריך בנחת לכל אדם ובכל עת, ובזה תנצל מן הכעס, שהיא מדה רעה להחטיא בני אדם". כיום ידוע גם מבחינה רפואית שהכעס היא מידה רעה: "ארגון הלב האמריקאי" (AHA) בביטאונו Circulation פרסם לאחרונה מחקר שטען, כי נטייה לכעס מהווה גורם סיכון למחלת לב כלילית. ד"ר ג'ניס ויליאמס, קרדיולוגית מאוניברסיטת צפון קרוליינה, ארה"ב, עקבה עם חוקרים נוספים, משך שש שנים אחרי 12,986 נחקרים (לבנים ושחורים, נשים וגברים) ומצאה כי נחקרים שאופיינו על סמך מבדקים "בעלי התנהגות רגזנית", היו בסיכון שהיה גבוה פי 2.7 ללקות במחלות לב לעומת בעלי מאפייני כעס מעטים .
