מלכים
יצחק בן מרדכי
-
בעבר פורסמו בזאת 52 יצירות. כעת כולן מושהות כמחאה על פרסומות בלתי הולמות הנמצאות באתר.אשמח להחיותן ברגע שתשלח אלי לאימייל הודעה ממנהל האתר על צנזור פרסומות. אשמח אם תצטרפו גם אתם למחאה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ... אוי, מיזרוחניקים... זו החברה, יקירי, שהורסת את התמימות. וחבל. שיחזרו כולנו בתשובה, עוד השנה בירושלים הבנויה! [ליצירה]
- [ליצירה] טוב... לי זה לא הזכיר שום סרט, אבל בהחלט הזכיר את 1948 של ג'ורג' אורוול. אני אישית זרקתי אותו מהיד (לא ממש, כי הוא לא היה שלי), בגלל שמפרק לפרק הוא נהיה גס יותר ויותר. על כל פנים, אהבתי את ההתחלה, למרות שהבנתי שהסוף לא נגמר בטוב. הסיפור ההוא מתאר, בצורה כמעט אמינה, איך האנשים לומדים לדכא את הרגשות שלהם, ואיך המשטר גורם להם להתכחש להרגשות ולידיעות פשוטות. "...אבל זה דמיון מנותק, ילדתי, העולם הרבה יותר טוב ממה שנראה, מסתבר..." בכולופן, הסיפור שלך כתוב יפה. שכוייעך. [ליצירה]
- [ליצירה] כמו שאני הבנתי- "גושים" מסמל את הפראיות והגסות של החימר, שמכסה על העדינות והרוחניות של הכותבת (חימר- חומר, מול רוח). לעמוד בצד, מראה על עמידה פסיבית, נטולת חיים. ו"לא לנשום יותר ממני" רומז על שמירה על מינימום חיות וכן על מסלול קבוע, בלי עליות וירידות, שגרה של קיפאון. בסוף אנחנו מגלים שעם כל העטיפות והכיסוי העב, למרות שמגיעים לידי ביטוי רק הדים, זה גילוי של הפנים. למה זה יכאב? באמת שאני לא יודע. אבל אולי בגלל שהשתרשה החשיבה שאין לפנימיות עמידה עצמאית בעולם הזה. וחבל. תודה לך, שהשרת אלינו כמה יצירות מבין החימר. [ליצירה]
- [ליצירה] סיפור יפה סיפור יפה, אבל בא נתאר לעצמנו שאותו איסמעיל הוא רוצח לשעבר. אני לא הייתי מוכן לגור אתו בסוכה אחת. אני מקוה שגם אתה לא. עניין קטן- שמואל, אינני רוצה לחלוק או לזלזל ח"ו בשירתך, אבל עם כל הכבוד ל"זיקוקה של הרעות", המשפט הזה הורס את המשקל של הבית. ועוד משהו- אולי כדי לשנות את "ואת פני- האורח- - ידעו להסביר." ל "ופנים לאורח ידעו להסביר" כלומר, לא להסביר את הפנים, (to explain) אלא להסביר פנים ל.. לשיקולך [ליצירה]
- [ליצירה] טפשי אפשר- במקום 'יש שם איזה עשר'- 'עשרה, לא יותר' \ עשרה לפחות. בדיחה ילדותית מוכרת. [ליצירה]
- [ליצירה] נחמד שהחלטתם לפתוח פורום על קישון על גבי הסיפור שלי. או שהוא באמת לא ראוי לתגובות? טוב, אז לא חשוב... תמשיכו. [ליצירה]
- [ליצירה] אינך צודק, הו גאיוס! אינך צודק, אמיתות יש לומר, בין ישפיעו בין לאו. אכן, שיר עצוב ונוגע ללב! ובכן, מי יתן זה השיר לִמציאות! קורא אף אני לאיחוד הכחות- מול אויב משותף, ולא מול אחים. !! האויב הערבי נגדנו נלחם! היזהֶרוּ! אל תרבו, בפירוד, סכנה! בברכת "וחרבי תאכל אויב", נקמות וכל הכרוך, יצחקוס אריוס, טריבון, מדינת יהודה. [ליצירה]
- [ליצירה] לפרח השיר נכתב על ירושלים, עד כמה שאני מבין, אל מול חומות העיר העתיקה, או הכותל. [ליצירה]
- [ליצירה] יש עוד סיומים אפשריים יש עוד סיומים אפשריים לבחירתכם: הסוף הקיטשי: אחרי שתיקה ארוכה וכבדה התהפך יוסף לכיוון הקיר. הוא עצם עינים, ניסה להרדם. די, שיצאו. הרגשת ריקנות השתלטה עליו. הוא הרגיש צורך נואש לעשות משהו. הקיר הלבן בהק לעומתו. די. יוסף התרומם באחת, מסיר את השמיכה מעל פלג גופו העליון. הוריו הביטו בו בלי מילה. הלא יאומן קרה. הוא יצא מהמיטה, נכנס לנעלי הבית שלו ודשדש לכיוון חדר האמבטיה. ההורים שכבר לא ידעו מה להרגיש רק הביטו אחד בשני, מקוים, כל אחד לעצמו, שלא יאלצו לעבור את זה שוב למחרת. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה לפרסם יצירה זה להסתכן בקבלת תגובות... את הבאת את זה על עצמך. אני הייתי מסיים את זה כך: לסוג ולא להסתכן, זה הסיכון הגדול מכולם, הסיכון של חוסר התפתחות. או משהו דומה. כלומר, שגם המסר יהיה באותו סגנון של שאר הקטע. ברוכה הבאה! [ליצירה]
תגובות